קואופרטיב בלוגי האנימה בישראל – נושא שמיני: טיול ליפן

התפנה לי קצת זמן וראיתי שעברה בדיוק שנה מהפוסט האחרון שלי כאן אז החלטתי לעשות מאמץ ובכל זאת לכתוב פוסט..
מצד שני הנושא הוא טיול ביפן ואני לא חושב שהיה משהו מיוחד בטיולים שלי לשם אז אני לא מבטיח שיהיה יותר מדי מעניין :)

טיול ראשון

את הטיול הראשון שלי ליפן עשיתי עם עוד 3 חברים, יצאנו אליו בספטמבר 2008 והוא ארך פחות או יותר חודש. התאריך הזה נבחר כי הוא עבד טוב מבחינת העבודה(יש בספטמבר הרבה חגים ככה שלא צריך לקחת יותר מדי ימי חופש) בשילוב עם מזג אוויר סביר ביפן. לא עשינו תכנון יסודי מדי (אם כי נפגשנו מספר בלתי מבוטל של פעמים למטרה הזו, פשוט צפינו באנימה במקום רוב הזמן) והוא התבסס על זה שנכין רשימה של אטרקציות שמעניינות אותנו, כמו נגיד ביקור באקיבה, ונבחר פעילויות בהתאם למה שיראה לנו באותו הרגע. בשביל לתמוך בגמישות כזו, ובאופן כללי להפוך את הטיול לכמה שיותר נוח, החלטנו לשכור דירה לאורך כל החודש ולצאת ממנה לגיחות בערים אחרות בהתאם לחשק שלנו וזמינות של מלונות. למיטב זכרוני הזמנו מראש מלון לכמה ימים באוסאקה ואולי בקיוטו, אבל מעבר לזה עד כמה שאני זוכר בגדול הזמנו כמה ימים עד שבועות מראש כשהחלטנו לצאת לעיר אחרת.

הרי אי אפשר לחזור מביקור ראשון ביפן בלי דוג'ין אחד לפחות, נכון?

הרי אי אפשר לחזור מביקור ראשון ביפן בלי דוג'ין אחד לפחות, נכון?

בעזרת הדירה הזו יכלנו להמנע מהצורך להגרר עם ערמות של קניות(הראיות מוצגות למעלה ולמטה) ממלון למלון, ולקחנו רק את מה שהיינו ממש צריכים לאותה גיחה ספציפית, וכאמור זה אפשר לנו להיות מאוד גמישים עם הזמנים שלנו כי במקרה הכי "גרוע" אם לא הסתדר משהו עם מלון פשוט היינו נשארים בטוקיו.

הקניות מהימים הראשונים

יתכן שרוקנתי איזה מכונת ג'צפונים

יתכן שרוקנתי איזה מכונת ג'צפונים

התוספות בימים האחרונים

 

 

 

 

 

 

בטיול הזה עברנו פחות או יותר על -כל- אקיבה, מתחילת הרחוב הראשי ועד סופו, כולל כמעט כל הרחובות הצדדיים ואפילו איזה חנות שהייתי כמעט קילומטר מאקיבה עצמה. נכנסנו לכל חנות שהייתה קשורה לאנימה, מנגה, פיגרים, אלקטרוניקה או דבר מעניין אחר שהצלחנו למצוא שם. להערכתי מתוך החודש של הטיול כמעט שבועיים העברנו באקיבה, היו כמה ימים שיעודית הלכנו לאקיבה כל יום ובשאר הזמן פשוט כל פעם שסיימנו לעשות את מה שלא עשינו באותו היום הלכנו לאקיבה לסוף היום והמשכנו את הסיור שלנו שם. בשאר הזמן יצאנו לאוסאקה(איפה שבאותו טיול לא יצא לי ללכת לדן דן סיטי) קיוטו ונארה. אני גם נסעתי לטאקאיאמה ושיראקאוואגו בזמן ששאר החברים נסעו לניקו אם אני זוכר נכון.

זה היה הטיול הראשון שלי ביפן והוא היה מהנה מאוד, קניתי כמויות אדירות של מוצרים שאת חלקם עדיין לי איפה לשים. מצד שני היו לי גם חרטות, עקב העובדה שגיודונים היו כל כך זולים כמעט כל הארוחות שלנו היו גיודון כי פשוט כל פעם שהיינו קצת רעבים וראינו סניף נכנסו ואכלנו, ככה שניסיתי הרבה פחות מאכלים ממה שהייתי רוצה. ובאותו הביקור לא הלכנו אף פעם לאונסן של ממש(אני אישית הייתי באונסן כשהייתי במלון בשיראקוואגו, אבל זה היה אונסן בנוי ולא מה שנקרא ROTENBURO, אונסן בשטח) בסוף הטיול כשהלכתי לשיראקוואגו הגעתי לפסטיבל שהיה ממש ממש כיף וגרם לי להצטער קצת שלא עשיתי יותר מאמצים ללכת לעוד פסטיבלים במהלך הטיול.

טיול שני

את הטיול השני למען האמת לא תכננתי בכלל, אחד החברים שלי עשה טיול פוסט צבא ענק של כמה חודשים והוא תכנן לסיים אותו ביפן, עקב העבודה שלי לא יכלתי לקחת חופשה גדולה מדי ולכן נאלצתי להסתפק בכעשרה ימים בסוף יולי 2012, ואפילו עבדתי במהלך הטיול.

בטיול הזה למען האמת לא עשיתי יותר מדי(בין היתר כי זה היה סבל נוראי לצאת החוצה בחום והלחות הנוראיים שהיו שם), גם כתוצאה מהאורך שלו גם כתוצאה מכך שאותו חבר שהסתובבתי איתו היה שם שבועיים לפני וכבר יצא לאוסאקה\קיוטיו וכו' וגם כי לא היה לי חשק להסתובב יותר מדי ממקדש למקדש בשביל לסמן וי על דברים, אז הסתובבתי פחות באופן כללי.

רוב הטיול הזה סבב סביב אכילה של דברים שלא יצא לי לאכול בטיול הראשון(תמונות למטה), משחק בייסבול, פסטיבל זיקוקי דינור בטוקיו, הרבה ארקיידים, באטינג סנטרס, קניית מרצ'נדייס, ועזרה לחבר שניסה למצוא מזכרות לאנשים בארץ.

הגריל במסעדת יקיניקו יחד עם התפריט

הגריל במסעדת יקיניקו יחד עם התפריט

רחוב גנרי במהלך פסטיבל הזיקוקים, וזה דווקא אחד הרחובות הפחות עמוסים

רחוב גנרי במהלך פסטיבל הזיקוקים

סטייק בפאמירס(פאמילי רסטרנט) אקראי

סטייק בפאמירס(פאמילי רסטרנט) אקראי

אכול כפי יכולתך של סוקיאקי ושאבו שאבו

אכול כפי יכולתך של סוקיאקי ושאבו שאבו

סושי גונקן נאטו ובמיה(???)

סושי גונקן נאטו ובמיה(???)

המנה עצמה שקיבלתי באותה מסעדת יאקיניקו

המנה עצמה שקיבלתי באותה מסעדת יאקיניקו

מהטיול הזה חזרתי עם הרבה פחות מרצ'נדייס, עיקר המרצ'נדייס הוא תוצאה של העובדה שקניתי המון כרטיסים(את כל הכרטיסים :)) של כמה הגרלות פיגרים בחנויות בשביל לזכות בפרס הראשון שלהן, אז בדרך קיבלתי כל מני דברים שוליים יותר שאתם יכולים לראות בתמונה למטה

הפיגרים שלשמם השתתפתי בהגרלה

הפיגרים שלשמם השתתפתי בהגרלה

רוב מה שרואים בתמונה זה הדברים שקיבלתי בדרך אל הפיגרים

רוב מה שרואים בתמונה זה הדברים שקיבלתי בדרך אל הפיגרים

טיול שלישי

הטיול הזה היה יחסית לא מזמן למען האמת, באפריל השנה(2014), הוא היה ארוך מהטיול השני, אבל קצר מהראשון וארך 17 יום.
מה שיחודי בטיול הזה הוא שנסעתי אליו עם עוד 7 חברים(ביניהם אותו חבר שנסעתי איתו לשם בטיול השני), ובהתאם לכך הטיול הזה היה הרבה יותר עמוס.

מתוך כל ה8 שהיינו שם 3 כולל אותי כבר ביקרנו בעבר ביפן(יצאנו לאוסאקה\קיוטו וכו') ול5 אנשים זה היה ביקור ראשון. בהתאם לכך יצא שהתחלקנו ל2 קבוצות, הקבוצה הראשונה הייתה ה4 שהגיעו פעם ראשונה ואני, והקבוצה השני הייתה ה2 אנשים שהיו כבר ביפן ואחד מהחברה שזו הייתה הפעם הראשונה שלו.
הקבוצה שלי נסעה קצת אחרי שהגענו לאוסאקה\קיוטו\טאקאיאמה ועוד ערים מחוץ לקאנטו(האיזור של טוקיו) והשאר נשארו בטוקיו בעיקר והעבירו את זמנם שם.

את הביקור הזה התחלנו בפסטיבל בטאקאיאמה שחלק מהאנשים הגיעו אליו ברכבת שהם לקחו איך שהם ירדו מהמטוס(מה שלקח להם עוד 5 שעות עד טאקאיאמה), המשכנו לאונסנים בקובה, שהיה קצרה באוסאקה ביקור בנארה וחזרנו לטוקיו. לאחר מכן יצאנו כל ה8 לעוד אונסן בגונמה שנקרא טאקאראגאווה(מאוד מאוד מומלץ אגב), קפיצת באנג'י באיזור(שאני לא יכלתי לעשות :|) ביקורים באקיהאברה קראוקה וכו'.

כללי

הפוסט יצא כבר דיי ארוך(אבל מרגיש לי קצת חסר תוכן) אז אני אעבור על כמה מהשאלות שהוצעו בפוסט על הנושא.
ממה נהנתם במיוחד? – אם הייתי צריך להצביע על הדברים שהכי נהניתי מהם כנראה שזה היה האוכל, אקיהברה והאונסנים
ממה לא נהנתם? – מה שאני מחשיב ליחסית בזבוז זמן זה הריצה ממקדש למקדש ומנקודת ציון לנקודת ציון. אין לי בעיה עם ביקור במקדשים פה ושם אבל אני חושב שמהר מאוד כולם מתחילים להראות אותו הדבר וזה כבר לא כזה כיפי. עוד דבר שהיה פחות מהנה היה החיכוכים שהיו בטיולים. אולי זה בלתי נמנע אבל בכל הטיולים הארוכים תמיד היו קטעים שעפו קצץ ניצוצות. במיוחד כשהיו יותר אנשים ביחד..
אה, וכמעט שכחתי אבל הקיץ ביפן הוא גיהנום..
איך ארגנתם את הטיול? – כמו שציינתי בפוסט בסך הכל לא ארגנתי את הטיולים יותר מדי, מעבר לדברים שחייבים להחליט עליהם מראש כמו נגיד נסיעה מחוץ לטוקיו שדורשת רייל פאס, ואיתור של פסטיבלים כאלה ואחרים שיהיו במהלך השהות ביפן אני בסך הכל יחסית זורם ממקום למקום בלי -יותר מדי- תכנון.
עם איזה שלל חזרתם? – שמתי כמה תמונות דיי מייצגות אני מעריך, אבל סתם בשביל לכתוב את זה: הרבה דיוידים, קצת בלורייז, כמה פיגרים גדולים, יחסית הרבה פיגרים קטנים, הרבה אוכל קצת ציוד בייסבול ומאג'ונג אני חושב יסכם את זה דיי טוב
האם אתם מתכננים טיול נוסף? – בהחלט, אולי אפילו השנה (D:)
עם מי הייתם שם? – הרבה חברים
האם גם הם היו צופי אנימה? – חוץ מאחד כולם היו צופי אנימה(בשלב כלשהו בחיים שלהם, חלקם כבר פחות צופים)

קואופרטיב בלוגי האנימה בישראל – נושא ראשון: השנה שהייתה

*אני מפרסם את ההודעה באמצע הלילה אז אני מבקש סליחה מראש על השגיאות שאולי שכנראה יש לי כאן, אני אשתדל לערוך את הפוסט מחר אז אם מישהו מעדיף לחכות לגירסא יותר מלוטשת הוא מוזמן לחכות עוד טיפה..
קם לו קואופרטיב בלוגי אנימה, שהוא בעצם מסגרת שנועדה לעזור לבלוגרי אנימה בישראל למצוא נושאים לכתוב עליהם, לקריאה נוספת על הרעיון אני מזמין אתכם לקרוא בקואופרטיב עצמו כמובן, ובפוסט הזה אני אנסה להשתתף בנושא החודשי שלו.
הנושא של החודש האחרון היה "סיכום השנה (2013) בתחום האנימה המנגה וכל השאר, והציפיות שלכם לשנה הבאה" .
ניסיתי לחשוב על מה לכתוב, ואופציה אחת הייתה פשוט לכתוב על האנימות שיצאו בשנה האחרונה אבל תכלס אני לא חושב שיש יותר מדי מה להכנס לזה כי כיום מידע על רוב הסדרות קיים באינטרנט, ובמבט מהיר אני לא חושב שיצא משהו שהייתי רוצה לדבר עליו יותר מדי.
גם כי רוב מה שאני חושב שהיה ממש טוב היה עונות שניות\שלישיות וכו' וגם כי אפילו ביניהן אני לא חושב שיש משהו שהייתי יכול להגיד עליו שהיה יוצא דופן בקני מידה שנתי.
בקהילת האנימה הישראלית לא הייתי מעורב יותר מדי השנה, אז הדבר הכי רלוונטי שיש לי הוא פוסט שכתבתי על הנושא, אבל הוא כבר מלפני יותר משנה ככה שאין לי יותר מדי מה להרחיב על הנושא.
ולכן במקום כל זה אני אתייחס לאספקט אחר שמי שקורא כאן מדי פעם אולי שם לב שאני משגיח עליו יחסית, תעשיית האנימה וההתקרבות שלה אל המעריצים.

.

השנה שהייתה

פרסים מקיקהארטבקטגוריית השנה שהייתה ראוי לציין את הפרויקט שלמיטב ידיעתי היה הראשון שממש הביא את תעשיית האנימה לפלטורמת מימון המונים, Kick-Heart..
אומנם הפרויקט הזה לא היה ב2013 אבל כן היה לפני בדיוק שנה ו8 ימים, ובנוסף לכך בדיוק לפני שבוע או שבועיים הפרויקט הגיע סוף סוף לסיום שלו ובעצם סיפק את הפרסים שהובטחו לתורמים.
אני תרמתי בזמנו לפרויקט וקיבלתי לפני שבועיים את דיוידי, פוסטר והגלויה שאתם יכולים לראות לשמאל הטקסט הזה.
הפרסים הפיסיים אבל הרבה פחות משמעותיים כי כיום אפשר להוריד הכל מהאינטרנט, אבל זה כן הרגיש נחמד לראות פרויקט שהתחיל לפני שנה מגיע לסיום בידיעה שאני הייתי אחד האנשים שעזר להביא אותו לשם.
במיוחד אחרי שממש צפיתי בתוצאה הסופית, אומנם היא הייתה רק 12 דקות והיו קטעים שהרגישו קצת פחות מלוטשים, זה בהחלט הרגיש כמו אנימה אמיתית שיכלה באותה מידה להיות משודרת ביפן.
שווה לציין גם שהסרט הזה כבר השתתף במספר פסטיבלים ואפילו זכה בכמה פרסים.

Time of Eveהפרויקט הבא שראוי לאיזכור הוא פרויקט השקת הבלוריי של הסרט Time of Eve – כמו שהשם מעיד מדובר בפרויקט שנועד לממן הפקה והפצה של סרט אנימה על בלוריי, מה שחסר מהשם הן העובדות שמדובר בהפצה במערב(או בעצם בכל מקום שלא דובר יפנית) ושבעצם מדובר בסרט שכבר סיימו את ההפקה שלו ואפילו הופץ ביפן כבר כך שרכיב ההפקה מתייחס ספציפית לבלוריי עצמו.
על הפרויקט הזה לא כתבתי פוסט בבלוג, הסיבה העיקרית היא שעד שכבר באתי לשבת ולכתוב את הפוסט הפרויקט כבר הסתיים אז הפרסום שלו היה קצת פחות משמעותי.
חלק משמעותי מהסיבה שהגעתי למצב הזה מלכתחילה היא שהפרויקט הזה קצת פחות הלהיב אותי כי בסופו של דבר בזמן שהוא היה קשור לאנימה ומנגה הוא לא באמת היה פרויקט של הפקת אנימה כמו שהוא היה פרויקט הפצה של אנימה.
ועם כמה שהפצה זה גם אספקט חשוב הוא לא חשוב באותה מידה כמו ההפקה עצמה מבחינתי.
בכל זאת ראוי להזכיר את הפרויקט הזה כאן לפחות כי הוא היה הפרויקט הראשון שכלל כותר מוכר ומיינסטרימי.
הפרויקט הקודם להפקה של קיק הארט היה פרויקט חדשני אומנם, אבל הוא גם היה פרויק יחסית חתרני, הוא לא כיוון אל המיינסטרים מלכתחילה.
קיקהארט היה פרויקט שאומנם הבמאי שלו הפיק סרטים מפורסמים למדי אבל במקרה הספציפי הוא לא התיימר לכוון את קיק הארט אל המיינסטרים ובמקום זאת אמר מראש שמבחינתו מדובר בפרויקט שנועד לאפשר לדברים יותר נישתיים להתקיים.
מטרה חשובה כמובן, אבל אני לא חושב שהפלטפורמה הזו של מימון המונים צריכה להיות מוגבלת לכך.
ולכן העובדה שTime of Eve גם ניגש למימון המונים, אפילו אם רק למטרה של מימון ההפקה וההפצה של הבלוריי במערב, בכל זאת היה עוד צעד חיובי.
עוד נקודה שראויה לציון היא ההתייחסות של הצוות שהרים את הפרויקט לפידבק של מעריצים – מכל הפרויקטים שיצא לי לראות זה היה הפרויקט שהיה הכי קשוב ומתחשב במעריצים.
החל מהבחירה בפרסים שהם הציעו, עד ליעדים שהם הוסיפו לפרויקט אחרי שהוא עבר את יעד המימון הראשוני שלו ואפילו עד לרמה שהם הקשיבו לפידבק של המעריצים בנוגע להחלטות טכניות כמו איזה אנשים ספציפיים יתרגמו את הסרט לכל שפה.
אגב לזווית קצת יותר מקומית על הנושא אפשר להזכיר גם את ההתנדבות של אמא"י לתרגם את הסרט לעברית (קישור לפייסבוק פשוט כי לא מצאתי שום דבר על הנושא באתר שלהם), ואם אנחנו כבר בנושא בלינק הקודם אתם יכולים לראות שהם מחפשים מתנדבים אז אם אתם מתאימים אולי תיצרו איתם קשר? :)

הרחבתי קצת יותר מדי על הפרויקט הקודם כי לא כתבתי עליו פוסט אבל נשארו עוד 2 דברים מהשנה האחרונה, אז נעבור עליהם בזריזות יותר

אקדמיה למכשפות צעירותפרויקט הפרק השני לאקדמיה למכשפות צעירות – אני חושב שהרחבתי מספיק על הפרויקט הזה בפוסט המקורי שלו אז אין צורך להכנס יותר מדי לפרטים.
אני רק אסכם למי שבכל זאת לא רוצה להכנס לפוסט הקודם שמדובר בפרויקט שנועד לממן פרק שני לאובה שיצר סטודיו Trigger ומהווה מקרה ראשון של אנימה שאפשר להחשיב למיינסטרימית שקיבלה מימון המונים.
בנוסף לכך אני אוסיף פרט מידע שלא היה בזמן כתיבת הפוסט המקורי והוא התוצאה של אותו פרויקט.
אבל קודם כל קצת הקדמה כדי לספק פרספקטיבה, לפרויקט קיק הארט ביקשו 150 אלף דולר וקיבלו 200 אלף דולר, לפרויקט של Time of Eve ביקשו 18 אלף דולר וקיבלו גם כן 200 אלף דולר
אבל לפרויקט של האקדמיה למכשפות צעירות ביקשו 150 אלף דולר וקיבלו 600 אלף דולר וכל זה כשהסטודיו שאחראי לפרויקט הפסיק להוסיף יעדים יחסית מוקדם בחיי הפרויקט, כך שהקהילה הייתה מוכנה לשים אפילו יותר כסף אבל הסטודיו פשוט לא היה ערוך להכנס לפרויקט גדול יותר והעדיף להשאיר הרחבה של הפרויקט לעתיד.

מגזין תרבות אוטאקוונקודה האחרונה מהשנה שלא כתבתי עליה עדיין אבל עדיין תהיה יחסית קצרה, פרויקט מגזין אנימה מנגה ותרבות אוטאקו באנגלית זה פרויקט קצת שונה מהפרויקטים הקודמים בכך שהוא לא מתעסק ישירות בהפקה או הפצה של אנימה ובמקום זאת מתעסק קודם כל בעיקר באמנים של אנימה ומנגה, ספציפית בעיקר בציורים עצמם.
אני מזכיר את הפרויקט הזה כי בכל זאת הוא עדיין נוגע לתעשיה כי הוא כן קם ביפן, והוא כן יתן במה לאמנים יפני שקשורים לתעשיה להציג את היצירות שלהם.
בנוסף לכך למיטב הבנתי הוא גם אמור להכיל כתבות בנושאים שקשורים לתחום.
עוד סיבה בכל זאת להזכיר אותו היא שבניגוד לכל הפרויקטים הקודמים שהזכרתי הפרויקט הזה הוא היחידי שעוד פעיל כרגע ובנוסף לכך הוא כנראה הפרויקט הכי זול מבין כולם, שמספק הכי הרבה אופציות ממש לקבל "פרסים" בתמורה לכסף.
אז אם מישהו מתעניין במגזיני אנימה מנגה ותרבות אוטאקו פופולרית זו ההזדמנות להשתתף בפרויקט הזה.
akiba2
סיכום קצרצר של השנה שהייתה
כמו שאתם יכולים לראות מאורך הפוסט עד עכשיו קרו דיי הרבה דברים השנה מבחינת ההתקרבות של התעשיה למימון המונים.
כמובן שעדיין 99.9 אחוז מהאנימות שיופקו בזמן הקרוב יהיו במימון חברות הפצה יפניות גדולות אבל אם כשהתחיל פרויקט קיק הארט בסוף 2012 זה היה משהו חריג למדי ולא מוכר כשיצא הפרק הראשון של האקדמיה למכשפות צעירות,קצת פחות מחצי שנה מאוחר יותר, כבר היה מדובר בקונספט מוכר שעשרות תגובות שמעריצים פרסמו לחברה כללו בקשה לפתוח פרויקט קיקסטארטר בשביל לעזור להפקה של הפרק השני – ובהתאם לפופולריות העולה של מימון ההמונים גם הסכום שהפרויקט הגיע אליו היה משמעותית גבוה יותר.
אז השנה אני חושב שכבר הגענו למצב שיש מספר ניצנים ראשוניים בתעשיה.
ואולי אפילו את האקדמיה למכשפות צעירות אפשרי גם לראות כשלב מעבר לניצנים ראשוניים.

מבט לשנה הבאה

בניגוד לפוסט בנוגע לסדרות שמעניינות אותי שיצאו שנה הבאה על הנושא הספציפי הזה יש הרבה פחות מידע אז אני לא ממש יכול להצביע על דברים ספציפים שאני מחכה להם.
אני יכול להגיד שאני בהחלט מחכה לקבל את הפרס שלי על ההשקעה בTime of Eve שכנראה יגיע אלי כבר ב2014 ואני בהחלט אצפה לראות מה יצא מהפרויקט של האקדמיה למכשפות צעירות שיצא במקרה הטוב ב2014 אבל סביר יותר להניח שב2015.
אבל בכל הנוגע לפרויקטים הבאים הרבה יותר קשה להגיד אז במקום זאת אני אתייחס למה שאני מעריך או מקווה שיקרה.
אני בהחלט מצפה שיהיו עוד כמה פרויקטים בסגנון של אלה שכתבתי עליהם כאן, בתקווה קצת יותר ממה שהיו השנה.
אבל מה שאני הרבה יותר מחכה לו זה שיגיע פרויקט גדול ורציני סוף סוף מהתעשייה שיראה לכל אותן חברות שעוד יושבות על הגדר שכדאי להן לקפוץ למים ולנסות לעשות משהו.
בתעשיית המשחקים זה היה כנראה הפרויקט של טים שאפר שהגיע לכמעט 4 מליון דולר ובעצם יצר הייפ עצום בתעשיה שעד היום אפשר להרגיש את ההשפעה שלו בכך שיש עשרות משחקים שמומנו כבר במימון המונים, ועוד משחקים רבים שבתהליכי מימון כרגע.
חלק לא קטן מהם גם הגיע לסכומים שהיו נראים אסטרונומים לפני בקושי שנה וחצי.
אז זה פחות ציפיות לשנה הקרובה כי זה נורא קשה להגיד שפרויקט כזה יגיע השנה (או בכלל) אבל אני בהחלט מקווה שזה יקרה.
ובכל זאת אחרי שאנשים בתעשיה ראו שפרויקט אנימה יכול להגיע ל600 אלף דולר אני חושב שזה בסדר להיות קצת אופטימי בנושא :)

Little Witch Academia 2 בקיקסטארטר

אנימה וקיקסטארטר, שני דברים שאם קראתם את הפוסטים הקודמים שלי אתם יודעים שאני מרוצה כשהם נפגשים.
למי שלא יודע מה זה קיקסטארטר אני אקשר אתכם כאן לפוסט הקודם שלי שהתייחס לנושא Kick-Heart: אנימה במימון מעריצים ולמי שכבר יודע או סתם מעדיף להגיע ישר לעיקר אני אקשר את הפרויקט ישירות Little Witch Academia 2 בקיקסטארטר
LWA
תקציר
סטודיו טריגר הוא סטודיו אנימציה חדש יחסית(הוקם ב2011) שמורכב מיוצאי סטודיו גאינקס, סטודיו וותיק שהיה אחראי לכמה מהאנימות הכי מוכרות בעולם כמו נאון ג'נסיס אוונגליון, גורן לאגאן ועוד, היה חלק מפרויקט Anime Mirai 2013 וקיבל במהלכו תקציב של כ300-600(לא מצאתי מספר מאומת) אלף דולר להפיק סרט\OVA של פרק אחד.
את אותה האנימה הם החליטו לפרסם ביוטיוב(קישר לסרטון) לצפיה חופשית של המעריצים.
היא קיבלה ציונים דיי טובים והמלצות מהרבה מאוד אנשים, וגררה התעניינות רבה מקהילת האנימה הבינלאומית שרצתה לדעת אם יהיה לה המשך, ועקב העובדה שהאנימה הופקה ע"י סטודיו טריגר הקטן המליצו להם בתגובות לפתוח פרויקט קיקסטארטר להפקה.
ואכן זה מה שסטודיו טריגר עשו לפני יומים(ב8 לחודש), ובתאם להתעניינות הציבורית הפרויקט עבר את היעד שסטודיו טריגר שם לפרויקט(150 אלף דולר) תוך מספר שעות, ולמעשה בזמן כתיבת ההודעה הזו בדיוק סיים להכפיל את היעד ולהגיע ל300 אלף דולר.
בתיאור הפרויקט סטודיו טריגר הסביר שכבר יש לו תקציב להפיק פרק, אבל תקציב מספיק לכ20 דקות, ולכן הם פנו לקיקסטארטר בשביל להשיג כסף להאריך אותו ב15 דקות.
כאמור אותו היעד שהם שמו נופץ כבר וכרגע כולם רק מחכים לראות מה יהיו יעדי המשנה שסטודיו טריגר יפרסם, כאשר בהחלט אפשרי שהם יקבלו מספיק כסף להפיק אנימה עוד מספר פרקים כבר מהפרויקט קיקסטארטר הנוכחי.

אז לכל מי שמתעניין אני ממליץ לצפות באנימה ולשקול האם הוא רוצה לתרום גם כספים לפרויקט, כי בהחלט יתכן שהפרויקט הזה ירשם בעתיד בתור הפרויקט שפרץ את הסכר ועודד עוד חברות לפנות לקיקסטארטר בנסיון להפיק אנימות חדשות.

קוספליי וכנסי אנימה

הקדמה

לפני מספר ימים יצא לי להגיע לכנס הארוקון ,שהיה כנס נחמד מאוד, ובמהלכו חברים שהסתובבתי איתם(וביניהם DapperOldGent) גררו אותנו לתחרות הקוספליי שנערכה באותו הכנס.

אני אישית אף פעם לא כל כך התלהבתי מתחרויות הקוספליי כי הרי, בזמן הכנסים אפשר לראות הרבה יותר קוספליי, הרבה יותר מקרוב ובנוסף על כך אם אוהבים את הקוספליי אפשר לדבר עם הקוספלייר. אבל אנשים רצו אז הלכנו.

במהלך התחרות לא יכלתי שלא להרגיש 2 דברים, אחד מהם הוא שביחס לתחרות קוספליי אני צופה בממש הרבה סקיטים של המנחים וסרטונים, והשני שאנימה ומנגה מאבדים את מרכז הבמה לאט לאט. במהלך התחרות מן הסתם לא התרכזתי בזה יותר מדי, לאחר התחרות להפתעתי שמעתי מחברים שנפתח דיון בנושא על עמוד הפייסבוק של הכנס, וכשנכנסתי לשם קיבלתי אישור מחדש לכך שאני א' לא הבנאדם הראשון ששם לב לכך וב' שאולי אם עוד אנשים שמים לב לזה אז כדאי לעשות משהו בנוגע לזה.

עכשיו רק בשביל לוודא שלא מדובר כאן במה שנקרא היסטריה המונית משוללת כל בסיס עברתי לפני כתיבת הפוסט הזה על סרטונים שהעלו מהתחרות והנה פרטי המידע שעלו מהצפיות האלה

1. הזמן שלקח מהרגע שנפסקו הסרטונים של אמאי(שאגב נמשכו זמן ממש לא קצר, אפשר אפילו להגיד שדיי ארוך) עד סוף ה"תחרות"(לא כולל את הווק און)  הוא כ34 דקות.  מתוך הזמן הזה 9 דקות הועברו בסקיטים של המנחים,  במילים אחרות קצת יותר מרבע.
2. אם אני מקטלג באופן דיי רחב את סוגי התחפושות יש כ 10 יחידים\זוגות\קאסטים שהתחפשו לדמויות מאנימה או מנגה, 6 שהתחפשו לדמויות ממשחקים יפנים, ו6 שהתחפשו למה שלא נכנס לקטגוריה הזו או הזו(משחק אמריקאי, סרטים של דיסני, קומיקס אמריקאי וסדרת אנימציה צרפתית), במילים אחרות אפילו יותר מרבע.

לאחר שאני אכן יכול לוודא שלא מדובר כאן באחוז זניח מהמשתתפים בתחרות הקוספלי(או לפחות אלה שהגיעו לבמה) אני אחזור לדיון. מהדיון יצאו 2 מחנות, האחד בכללי אמר שאין סיבה\זכות לשנות משהו, והשני אמר שיש.

אם להכנס יותר לפרטים, הבחור שפתח את הדיון התחיל באמירה כללית בנוגע לבאי הכנס והקוספלי שלהם, כנגד האמירה הזו היה קונצנזוס דיי ברור שלאף אחד אין זכות להגיד לאנשים מה ללבוש לכנס, ואני לא חושב שיש ממש מה להרחיב בנוגע לנקודה הזו כרגע.
הדבר שגרר את הויכוח למרות זאת לאורך מאות התגובות היה האמירה של הבחור בנוגע לתחרות הקוספלי, שהולידה את השאלה "האם ראוי להגביל את ההשתתפות בתחרות הקוספלי לדמויות שקשורות לאנימה ומנגה", הויכוח לא ממש נכנס לצורות השונות שאפשר להגביל(עמדת הבסיס הייתה להגביל את מי שהגיע עם קוספלי שלא קשור לאנימה\מנגה\יפן רק לווק און, משמע שלא ישתתפו בתחרות אלא פשוט יעלו לבמה ויציגו את הקוספליי שלהם) ובמקום זאת היה יותר רעיוני.

הדעה שלי

לפני שאני ממש אכנס לטיעונים אני רק רוצה לעבור על כמה עובדות\הנחות בסיס:
אמא"י הוא ארגון אנימה ומנגה ובהתאם תפקידו צריך להיות קידום תחום האנימה והמנגה בישראל.
כנס הארוקון הוא כנס שמוגדר ע"י אמאי כ"כנס הדגל של אמאי", וקצת יותר בהרחבה "…הארוקון (הארו – אביב, קון – כנס) הינו כנס העוסק בתחום האנימציה והקומיקס היפניים (אנימה ומנגה), תרבות יפן פופולרית וגיימינג (קונסולות ומשחקי לוח יפנים). הכנס בא כמענה לחובבי האנימה והמנגה בישראל…"

סיכום של העמדה שלי בנושא תהיה האמירה שכל עוד אמאי הוא ארגון אנימה ומנגה הגיוני שהכנסים שהוא יממן\ירים יהיו בנושא אנימה ומנגה
וכל עוד הכנסים יהיו בנושא אנימה ומנגה הגיוני לצפות שגם התחרויות יהיו באותו הנושא, וזה גם מהסיבה שככה הכנס מתאר את עצמו אז אם הוא יהיה אחרת יהיה מדובר בהטעיה, וגם בגלל שאמאי בתור ארגון לקידום תחום האנימה והמנגה בישראל צריכים להשקיע את המשאבים שלהם בקידום התחום, וקידום של קוספלי בפני עצמו זה ממש לא קידום התחום, בזמן שקוספלי של אנימה זה כן סוג של קידום של התחום.
אומנם יש מקום לדיון על האם אמאי צריך להיות ארגון רק של אנימה ומנגה, והאם הוא צריך להקים -רק- כנסי אנימה ומנגה במצב הנוכחי שזה מה שהוא לכאורה, וזה גם מה שהוא עושה אין שום שגיאה לוגית לצפות שהתחרויות יהיו בנושא מסוים, ואי אכיפה של מגבלה כזו תהיה פגיעה במטרות של אמאי בכך שהארגון ישקיע משאבים בקידום תחום שהוא אינו אמור לקדם וכתוצאה מכך יפגע בקידום התחום שכן שייך לו. ובכך יבצע בגידה מוסרית בכל אותם אנשים שלקחו את המניפסט שלו ברצינות ותמכו בו בהסתמכות על אותו מניפסט.

הטענות שעלו בדיון

בהמשך הבאתי טיעונים שהועלו בדיון הפייסבוק
כנגד ההצעה להגביל את ההשתתפות בתחרות הקוספלי לדמויות שקשורות לאנימה\יפן עלו מספר טענות, את אלה שלא נראות לי שראוית לתגובה אני לא אצרף לכאן אבל אם אתם מוצאים זאת לנכון אתם מוזמנים להעלות את הטענות שפספסתי בתגובות, הנה כמה מהן והסבר למה אני חושב שהן לא רלוונטיות:

"הכנס עוסק במספר תחומים גם ככה(גיימינג, משחקי לוח וכו') מה זה משנה אם תהיה עוד קצת סטיה?"
כל הנושאים שהכנס עוסק בהם הם נושאים שלכל הפחות נוגעים ל"תרבות יפן פופלרית", וכמובן חלק מהם בעזרת סדרות שונות(היקארו נו גו זו אחת הסיבות העיקריות לכך שיש שולחנות גו בכנסים למשל), בדיוק כמו שאפשר לשאול למה לא להכניס לכנס גם תכנים של קומיקס אפשר לשאול את אותו הדבר על כל נושא אחר שאחוז מסוים מהקהילה קשור אליו, ואני מבטיח לכם שאף אחד לא ירוויח מזה, מעבר כמובן לטיעון המדרון החלקלק הזה יש פשוט את העובדה שזמן הכנס מוגבל ובהתאם לכך כל נושא נוסף שיכנס יבוא על חשבון נושאים אחרים, בגלל שיש תחרות קוספלי יש למשל הקרנה אחת פחות של סרטי האנימה שהארגון טורח ומביא לכנס.
ככה שלסיכום, לא אין בכנס הרבה נושאים אקראיים ולא קשורים, כל אחד ואחד מהנושאים קשור לפחות באופן רופף לאנימה מנגה ו\או יפן.

"האנשים שמכינים את הקוספליים של דברים שלא קשורים לאנימה משקיעים מאמץ לא פחות מאלה שכן, למה להפלות אותם?"
לא מדובר כאן באמירה שצריך בהפתעה למנוע מאנשים שעשו קוספליי למשהו שלא קשור לאנימה להשתתף בתחרות כאשר לפני זה הם חשבו שהם יוכלו ולכן הם השקיעו מאמצים בהכנת התחפושות,
מדובר כאן באמירה ההפוכה שרצוי לעגן דברים כאלה בתקנון כדי למנוע מצב שאנשים ישקיעו מאמצים ויופלו(מצב שיכל לקרות כרגע אם אכן חלק מהשופטים בתחרות חשבו שאין להם מה לחפש שם ודירגו בהתאם).
אז לא מדובר בהפליה פתאומית, מדובר כאן בהנחיה שלתחרות הספציפית הזו יש מגבלות, בדיוק כמו שהיה אפשר להגביל את התחרות רק לתחפושות שתופרים(בניגוד לתחפושות שמתאמים ממוצרים קיימים) ובדיוק כמו שבתיאוריה היה אפשר לעשות תחרות קוספלי רק של זוגות, או תחרות קוספלי שכוללת THEME של סטים פאנק או סייבר פאנק, או פנטזיה או מדב המגבלה הזו כשרה לגמרי.
ובנוגע לטיעון המאמץ בפני עצמו, אפשר לקחת את זה לקיצון ולהגיד שאם אני מכין רובוט ומשקיע בו מאמץ לפחות כמו מי שמכין קוספלי אז אני אהיה רשאי להציג את הרובוט בתחרות קוספלי, כי הרי השקעתי מאמץ בדיוק כמו כולם…
אז לא, הטיעון הזה לא מחזיק מים בפני עצמו.
בדיוק כמו שלא חשוב כמה שמישהו אוהב ריקודי סטפס הוא לא יופיע עם ריקוד סטפס בתחרות ריקודים סלונים לא מדובר כאן ברשעות לדבר על תחרות קוספלי כשהנושא שלה הוא תרבות יפן פופולרית.

"זה סתם יוציא את הכיף מהעניין"
האנשים היחידים שאני יכול לראות שזה יוציא להם את הכיף מהעניין הוא אנשים שבאים לכנס ואין להם שום עניין WHAT SO EVER באנימה, כל אדם אחר יוכל להנות מהכנס באותה מידה,
ומי שלא מעוניין באנימה אולי כדאי שיוותר לרגע על דיבורים על הקוספליי וינסה לבוא לכנס ולהנות מהתכנים שלו, הרי זו המטרה של הכנס, לחשוף אנשים אל התחום.

"אם יפרידו את הקוספליי לכנס נפרד לא יהיו מספיק אנשים להחזיק אותו, וגם לא יהיו מספיק אנשים כדי להחזיק את כנסי האנימה"
אני אשמח מאוד אם יספקו מספרים בנושא, כרגע מדובר נטו בתיאוריה, וגם אחת שלא מחזיקה שום מים.
כנס אנימה אפשר לעשות בכיף גם עם 400 איש(הכנס הראשון אם אני לא טועה היה עם בערך כמות כזו של אנשים, והוא היה כיף מאוד) ואם לדבר תכלס אז גם עם 100 וגם עם 200 איש, ואני מבטיח לכם שיש לפחות כמות כזו של אנשים שיבואו לכנס אנימה.
ככה שלקהילת האנימה אני לא חושב שיש מה לדאוג גם אם איכשהו יסתבר שמתוך הכנסים האחרונים שהגיעו אליהם אלפי איש בעצם 80 אחוז היו שם בשביל הקוספליי.
בנוגע לכנס קוספליי אני באמת שלא יודע, לי אישית קשה לראות למה תהיה בעיה לעשות כנס עם כמות כזו של אנשים גם כן, אלא אם יש אנשים שחייבים קהל עצום בשביל להרגיש שמעריכים אותם אני באמת שלא יכול להבין אמירה כזו.
אז אולי כנסים כאלה לא יהיו בהיכל התרבות אלא באולם קטן יותר, אבל זה ממש לא קיר.

"קשה מדי להגדיר מה זה אנימה ומנגה מלכתחילה"
יש הרבה אי הסכמה בנוגע למה אפשר לכלול(מנוות? אנימות קוריאניות? סדרות אנימציה אמריקאיות שיש אנשים שאומרים שיש להן אלמנטים שמייצגים את הסדרות שיוצאות מיפן?) אבל יש משהו אחד שקל מאוד לדעת למרות זאת, מה זה -לא- אנימה,
אז אולי יהיה מקום לדיון על עד כמה אנחנו רוצים להגביל את ההגדרה, אבל זה ממש לא המצב כרגע, מה שנאמר כאן הוא נטו על דברים שהם באופן חד משמעי לא אנימה.
קומיקס אמריקאי שמעולם לא יצא לו עיבוד בתור מנגה? סרטים תלת מימדיים מונפשים של דיסני\פיקסאר\דרימוורקס? ספרי מדב\פנטזיה? משחקים מערביים?
לא חסרים דברים.
רק כי קשה להגדיר דברים מסוימים לא אומר שצריך לקבל את הכאוס ולהגדיר כל דבר כהכל.

"למה זה בכלל חשוב שהכנס יהיה בנושא אנימה ומנגה?" \ "למה זה מפריע לכם שיהיו בכנס עוד דברים שהם לא אנימה ומנגה"
הזכרתי את זה ממקודם ברמה הכללית באמירה שכל תוכן שהוא לא אנימה בא על חשבון תוכן שיכל להיות כן על אנימה, אז זה כן בא על חשבון משהו אחר.
יש 2 סיבות שבגללן חשוב שהכנס יהיה על אנימה ומנגה
א' הכנס משווק ככנס אנימה ומנגה, ובהתאם לכך בתור לקוח ששילם על כרטיס זה מה שאני מצפה שיהיה שם.
ב' הכנס הוא כנס של ארגון אנימה ומנגה, ולא סתם כנס אפילו כנס דגל, אז אפילו עוד יותר ברור שהוא צריך להיות על אנימה ומנגה.
אמאי הוא ארגון שהתפקיד שלו הוא לקדם את תחום האנימה והמנגה בארץ, כל שקל שהולך מהארגון הזה לקידום כל דבר אחר הוא שקל גנוב. שפוגע בהצדקה של הארגון ואגב אם אני לא טועה גם עילה משפטית לפגוע בארגון.

ברמת התיאוריה היה אפשרי שאמאי יקים כנס בנושא כללי כמו סאבקאלצ'ר באופן כללי, אם המטרה של הכנס הייתה נטו להכניס כסף לקופה שלו בשביל לקדם את תחום האנימה והמנגה, ואז באמת השאלה היחידה שהוא היה צריך לשאול את עצמו בהחלטה האם לאפשר או לאסור על קוספליי לדמויות שלא קשורות לאנימה היה האם זה יכניס להם יותר כסף ממה שזה יעלה להם.
אבל כפי שציינתי קודם כל זה לא המצב בהארוקון, בנוסף על כך זה כנס הדגל של הארגון אז זה בלתי נמנע שהוא יהיה על אנימה ומנגה, אפילו יותר גרוע הוא שאני לא חושב שזה חוקי בשביל הארגון לפעול בצורה כזו של יצירת פעילויות כאלה בנסיון למלא את הקופה שלו ומעל לכל אלה נשארת העובדה שאמאי כפי שהוא כרגע הוא ארגון שרוב הכספים שלו במצב הנוכחי מושקעים חזרה לתוך כנסים, ככה שלא תהיה לו ההצדקה המוסרית להגיד שאת הכספים הוא משקיע באנימה ומנגה כי פרקטית כרגע את הכספים שלו הוא משקיע ברובם לפחות על כנסים.

"אנשים שבאים בקוספליי של אנימה לאייקון\עולמות\הכנסשםכנס לא מגורשים, אז למה לגרש אנשים שלא באים בקוספלי של אנימה מכנס אנימה"
לא דובר על גירוש אנשים מהכנס, דובר על הגבלת ההשתתפות בתחרות הקוספלי, ככה שאני לא חושב שיש מקום להשוואה עם גירוש מכנסים אחרים,
מעבר לכך הכנסים האחרים בארץ הם לנושאים יותר כלליים, לאסט אקזייל זו יצירה שהנושא שלה הוא אכן מדב, בדיוק כמו שאזומנגה דאיו היא סוג של קומדיה.
מצד שני האקדח מת מצחוק הוא לא סדרת אנימה, אפילו שגם הוא קומדיה, או במילים אחרות יש נושאים כלליים יותר ויש נושאים ספציפיים יותר, אנימה זה תחום דיי ספציפי בכך שהוא מוגדר כיצירות מונפשות שהמקור שלהן מיפן(בהגדרה יחסית רחבה, כמו שהזכרתי בנקודה קודמת זה נושא שיש עליו מספיק ויכוחים).

"מה זה חשוב למה אנשים התחפשו, מה שחשוב זה שהם אוהבים אנימה ומנגה"
אני בהחלט מסכים, הרבה פחות מעניין אותי אם מישהו התחפש לדמות מקומיקס אמריקאי מאשר אם אני יכול לדסקס איתו על סדרות אנימה,
אבל זה לא רלוונטי לתחרות הקוספלי.
ומעבר לכך כמו שהראו מספיק תגובות בדיון יש מספיק קוספליירים שיצאו ואמרו בראש חוצות שאנימה בכלל לא מעניין אותם והם בכלל בקטע בשביל קוספליי.

"קוספליירים כפרנציפ יפסיקו להגיע לכנסים"
עם כל הכבוד לקוספליי, ויש כבוד, קוספליי הוא לא הנושא שלשמו מתכנסים בכנסים האלה, הוא אנימה.
ואם יש אנשים שהולכים לנסות לכפות את הפאנדום שלהם על כנס של קבוצה אחרת כנראה עדיף שלא יגיעו גם ככה.

"לא כולם מתחברים לאנימה ומנגה, וחלק מהאנשים מתחברים יותר לדברים מסביב אז למה למנוע מהם?"
אין פה דיבור על למנוע, מדובר כאן באמירה שתחרות שמקבלת סלוט מרכזי בכנס אנימה ובאה על חשבון תכנים שהם נטו אנימה יש מקום לצפות שהמטרה שלה תהיה קידום תחום האנימה, ושזה לא מספיק שהיא תקדם רק את תחום הקוספליי.

"בלי היכולת להשתתף בתחרויות קוספליי יהיה הרבה פחות שיפור בקוספליים"
כאמור, הכנס מטרתו לשפר את קהילת האנימה, לא את קהילת הקוספליי. לא שאני אומר שלא אכפת לי ממה יקרה לקהילת הקוספליי אבל אם זה בא על חשבון קידום תחום האנימה והמנגה אז כן, אני כן אצא נגד השקעה של כספים שאני משלם לשם כך.

"התחרות היא תחרות -קוספליי- לא תחרות אנימה, אין סיבה לשפוט שם לפי הדמויות"
התחרות היא תחרות -קוספליי- בכנס -אנימה-, ולא התחרות היא לא אי אוטונומי, היא חלק מגוף גדול וחשוב יותר ממנה.
היא כלי ולא מטרה, כלי לקידום תחום האנימה והמנגה.
אז אני מסכים לגמרי שאם היינו צריכים לכתוב תקנון גלובלי לתחרויות קוספלי לא היה מקום לשים התייחסות לדמות, אבל בתחרות קוספלי בכנס אנימה בהחלט יש מקום לתת הגדרה לנושא שלה.

"זו תחרות "קוספליי" לא תחרות "קוספליי אנימה", אין שום סיבה שזה יהיה מוגבל לאנימה"
תחרות הקוספליי של כנס האנימה והמנגה, זו ההגדרה המלאה שלה, כאמור התחרות היא לא אי אוטונומי היא סך הכל חלק מתוכניה כוללת.
בדיוק כמו שלא מתקבל על הדעת שאני אעשה הרצאה על הכנת חומוס ושמן זית בכנס לא מתקבל שהתחרות תקבל עצמאות בתור תחרות קוספליי עצמאית.

"גם ככה יש חפיפה נרחבת בין האנשים שאוהבים מנגה ואנימה לאנשים שאוהבים קומיקס\משחקי מחשב\מדב\פנטזיה, אז מה הבעיה להוסיף עוד תחומים\לשלב?"
על דילול המשאבים כתבתי מקודם, אז בנקודה הזו אני אתייחס ספציפית לאמירה שיש חפיפה נרחבת בחזרה על כך שכמו שאמרתי בתור התחלה הכנס קיבל כבר הגדרה מסוימת.
האם יש מקום לכנס כללי לסך התחומים האלה שיש להם קהילה עם אחוז חפיפה גדול? יכול מאוד להיות.
האם אמאי צריכים לממן אותו? כנראה שלא. למרות שאני לא רואה סיבה שאמאי לא יוכלו לשתף בו פעולה ולתרום תכני אנימה ומנגה.

"בתחרות קוספלי באייקון זכה קוספליי יפני, למה להגביל את הקוספלי בכנס אנימה?"
בזמן שכל אנימת מדב או אנימת פנטזיה תכנס להגדרה של מדב או פנטזיה לא כל פנטזיה תהיה אנימה.
להגיד שזה לא הוגן זה כמו להגיד שזה לא בסדר שכנס בנושא מכוניות יאסור על כניסה של מציגים למעבורות חלל בזמן שבכנס של אמצעי תחבורה הסכימו להכניס מוצגים של מכוניות.

"לא יהיו לאנשים שעושים קוספליי לדברים שהם לא אנימה תחרויות ללכת אליהן בלי התחרות של אמאי"
קודם כל זה אולי ישמע חסר לב אבל זה לא מה שצריך להדאיג את אמאי, ואין סיבה שמשאבים של הארגון הזה ילכו לכך.
ומעבר לכך הטענה הזו נשמעת לי נורא תמוהה, הרי לכנסים מגיעים מאות אנשים בקוספלי, ממש לא ברור לי מה מונע מקהילת הקוספלי להרים אירועים לתחום שלהם.
אם כבר אני חייב להגיד שאני חושב שזה רק פוגע בקהילה שהם מסתמכים על כנסי אנימה במקום לקחת עצמאות ולקדם את התחום שלהם בעצם.
לא כי זה פוגע לדעתי בתחום האנימה והמנגה, אלא כי אני חושב שהם יכלו להתקדם הרבה יותר מהר אם הם היו לוקחים אחריות על החיים שלהם ועל התחביב שלהם ומנסים לקדם אותו בלי להכנע לתכתיבים של קבוצות אחרות.

"מקור הקוספלי הוא בארהב, למה להגביל רק לאנימה?"
המקור של תחפושות ושל משחק הוא בתרבויות עתיקות, האם זה נותן הצדקה להתחיל לשלב תכנים על יוון ומצריים בתחרות?
ובכלל, "קוספליי" זה מונח יפני, זה שהדבר שנתן השראה לבחור שטבע את המונח היה כנס אמריקאי לא הופך את התופעה ליותר אמריקאית מאשר שמכונית היא מרכבת סוסים.

"אם האנשים לא היו מרוצים הם לא היו מריעים כשאנשים בתחפושות לא קשורות היו עולים לבמה" \ "זה מה שהקהל רוצה אז אמאי צריכים לעשות את זה"
אני בספק שיש למישהו מספרים בנושא כי לא באמת צריך רוב שיריע בשביל שזה ישמע שאוהדים תחפושת כמו שצריך קבוצה לא קטנה של אנשים שמריעה ורוב גדול ששותק.
העובדה שאף אחד לא צעק בוז, למרות שבדיונים שעלו לאחר מכן אכן נראה שהרבה אנשים לא לגמרי מרוצים מכל העניין רק מראה שהאנשים למרות הכל כן מתורבתים, ובזמן שהם לא מרוצים מהמצב הם מכבדים את המשתתפים ולא מאשימים את אף אחד מהם.
אז לא העובדה שאנשים קיבלו תרועות לא ממש מוכיחות כלום.
אבל נגיד ובאמת היה רוב שהריע, האם זה בפני עצמו מצדיק משהו?
אם היו לי מלא חברים שאוהבים קבוצת כדורגל כלשהי והייתי מביא אותם לכנס ועושה קאסט של הקבוצת כדורגל הזו, והיה רוב של החברים שלי שהיה מריע, האם זה היה הופך את זה לבסדר?
האם זו הייתה הצדקה להפוך את הכנס לכנס כדורגל?
רק בגלל שקוספליי זה תחום קרוב לא הופך את זה ליותר בסדר, גם לא להפיכה של אירוע הקוספלי לאירוע עצמאי.
וכמובן מעבר לעובדה שזה מה שהקהל רוצה לא אומר שהקהל שהיה בכנס זה הקהל שאמאי בתור ארגון אנימה ומנגה היה צריך להביא לכנס.
יש כאן הנחה שהקהל הוא צדק אבל הקהל הוא סך הכל תוצר של איך שאמאי שיווקו את הכנס שלהם, אז גם אם הקהל היה רוצה עוד נושאים זה לא היה מוצדק כי אין לאף אחד מושג מה הקהל הזה.
ואפילו אם הקהל נכון שמייצג את הרצונות של קהילת האנימה, גם אז זה היה לא מוסרי בשביל אמאי לקדם תחום נוסף ולהמשיך לספר שהם ארגון אנימה ומנגה, לכל הפחות במינימום היה נדרש מהם להודיע ברבים שהם משנים את היעוד שלהם\של הכנסים שלהם כדי לאפשר לכל מי שהיעוד החדש לא מוצא חן בעיניו לצאת מהעניין, וזה לפני שנכנסים לעניין הכספים שהארגון כבר הרוויח על הגב של אותם אנשים. ככה שהיה למרות הכל הרבה יותר נכון להקים ארגון חדש פשוט.

"זה סתם יוביל לפילוג הקהילות"
ממתי פילוג נהפך לבוגימן? אני לא רואה את אף אחד מתלונן שקהילת האנימה מפולגת מקהילת מעריצי המוזיקה המזרחית.
יש פילוגים מוצדקים ויש פילוגים לא מוצדקים, אם זה יגרום לקהילת הקוספלי להחליט שהיא לא רוצה חלק בקהילת האנימה אז בהחלט יהיה חבל אבל זה שיקול שלהם.
אף אחד לא יצא כאן נגד קוספליי, כל מה שנאמר הוא שארגון אנימה ומנגה לא צריך לממן דברים שלא מקדמים את תחום האנימה והמנגה.

"גם הסגל התחפש לדמויות שלא קשורות לאנימה ומנגה"
אף אחד לא יצא נגד קוספליי לסדרות שלא קשורות לאנימה כמו שנאמר מספר לא קטן של פעמים, נאמר שזה לא במקום שהארגון אמאי ישקיע בזה משאבים.
זה שמישהו חבר בסגל של אמאי לא אומר שמטרת החיים שלו צריכה להיות קידום האנימה, מה גם שעצם העובדה שהם בסגל תרמה לקהילת האנימה והמנגה.

Kick-Heart: אנימה במימון מעריצים

צוות ההפקה של KickHeartאז על מה אני מדבר בדיוק? קודם כל למי שאין כוח לקרוא את מה שאני כותב אתם מוזמנים להיכנס לכאן ולהתרשם בעצמכם.

אם בכל זאת אתם רוצים קצת יותר הסברים אז לגרסה הקצרה קודם:
הבמאי מאסאקי יואסא, שמוכר בעיקר בזכות העבודות שלו מינד גיים, קמונוזומה, קאיבה וטאטאמי גלקסי התחיל פרויקט חדש להפקת סרט קצר תחת אולפן האנימציה פרודאקשן אייג'י, הסרט אמור להיות סרט של 10 דקות(אם הוא יקבל מספיק תקציב הוא יוארך לסרט באורך מלא) שיעקוב אחרי סיפור האהבה בין רומאו, מתאבק מקצועי מצליח, ויוליה נזירה שמנהלת חיים סודיים כמתאבקת מקצועית.
עד כאן אין שום דבר מיוחד(למעט אולי העובדה שהוא נוהג לעבוד עם מאדהאוס ו4 מעלות והפעם מדובר דווקא בפרודקשן אייג'י, אבל זה לא דבר נדיר בתעשיה הזו), איפה שהאירוע הזה נהפך למשמעותי הוא בצורה שמאסאקי ופרודאקשן אייג'י ניגשים להפקה הזו.
בפוסט קודם שלי בסדרת הפוסטים(שכוללת פוסט בודד לבינתיים) "איך נולדת אנימה?" הזכרתי שבהפקה של אנימה כלולים בדרך כלל אולפן אנימציה וחברת הפקה,
כאשר האולפן אנימציה יכול להציע רעיון לחברת הפקה וחברת ההפקה מחליטה אם הרעיון שווה מימון ומשקיעה בו כסף.
אז כאן לקחו את הרעיון הזה ושינו אותו לגמרי, במקום לעבור דרך חברת הפקה פרודאקשן אייג'י ומאסאקי החליטו לנסות לקבל את המימון ישירות מהמעריצים.

KickStarter

למי שלא מכיר את האתר הזה אני אתן הסבר קצר,
קיקסטארטר הוא אתר שבו אנשים(או חברות) מקבלים אופציה להציע פרויקט ולבקש מהקוראים באתר לממן אותו לסכום מסוים.
אם הפרויקט מגיע ליעד מימון שלו תוך חודש החברה שהציעה אותו מקבלת את הכסף מהתורמים, מצד שני אם היא לא אף אחד מהאנשים שהסכים לתרום לא מפסיד כסף והפרויקט פשוט נכשל.
הרעיון הוא שבתמורה למימון המשתתפים מקבלים "מתנות" בחזרה, אני רושם מתנות בגרשיים כי אומנם הרעיון הוא ששני הצדדים מתבססים על טוב לב כיום מדובר בעיקר בסוג מתקדם משהו של מכירה מראש של מוצרים.
לדוגמא במקרה של הפרויקט שאני מזכיר כאן כל מי ש"תורם" 15 דולר מקבל בתמורה את האפשרות להוריד את הסרט למחשב שלו, לעומת זאת מי ש"תורם" 60 דולר גם מקבל ב"מתנה" את הבלוריי של הסרט שיצא ומי שמוכן לתרום 10 אלף דולר מקבל טיסה ישירה ליפן, כולל לינה(ללילה אחד) סיור פרטי בסטודיו של פרודאקשן אייג'י וארוחת ערב עם הצוות הפקה(כמובן שיש עוד הרבה דרגות שונות שאתם מוזמנים לקרוא בעמוד הפרויקט שקישרתי אליו).
יעד המימון של הפרויקט הזה הוא אגב 150 אלף דולר.

אז למה בעצם זה צריך לעניין אותי?

יש כמה סיבות, הראשונה היא שאם אי פעם יצא לכם להרגיש שתעשיית האנימה נהיית ממוסחרת מדי ושאין דברים שקולעים לטעם שלכם עכשיו זו ההזדמנות שלכם לדחוף את התעשייה לכיוון שיאפשר לאנימות שאתם רוצים להתקיים.
סיבה נוספת היא שכיום תעשיית האנימה מאוד נזהרת מהשקעה בדברים שהם לא בטוחים,הנושא אגב הוזכר בסרטון של הפרויקט בקיקסטארטר, שבאופן כללי מומלץ מאוד לצפות בו.
לא להשקיע בדברים לא בטוחים זה דרך אחרת להגיד שמשקיעים בדברים שלא הולכים לחדש יותר מדי, זה אומר להשקיע בעיבודי מנגה שאפשר להראות שיש להם מספיק מעריצים שסביר שיחזירו את ההשקעה על האנימה.
וזה אומר להשקיע באנימות שהנושאים שלהם הם נושאים שידוע שיש להם מספיק קהל שמוכן לשלם עליהן, נגיד סדרות מואה, ככה שאם הפרויקט הזה יצליח הרבה יותר אנימות חדשניות יוכלו להתקיים.
הפרויקט הזה, מעבר לרעיון של הסרט הספציפי שהציעו בו, מייצג עתיד אפשרי שבו התעשיה תנצל אפשרויות מימון כאלה כדי לתת לנו, המעריצים מכל העולם, אפשרות להשפיע על האנימות שיופקו.
אם תעשיית האנימה באמת תאמץ מודל שיתבסס לפחות בחלקו על מימון של מעריצים זה יגרום למצב שעשרות אנימות שהיום לא ינסו להפיק כי החברות לא בטוחות שיש להן ביקוש אמיתי יקבלו סיכוי להתקיים.
במקום שהכסף שאתם משלמים על הדיוידי או הבלוריי ילך לעשרים גורמים שונים לפני ששבריר ממנו יגיע חזרה לסטודיו תהיה לכם האופציה לתגמל את אולפני אנימציה השונים על היצירות הספציפיות שאתם באמת רוצים.
עוד סיבה היא שבאופן דיי נדיר התעשייה היפנית לא מגבילה את עצמה ליפן ופותחת את עצמה לכל העולם.
הסרט שהם הולכים להפיק יגיע מראש עם כתוביות באנגלית, והיופי הוא שאם מספיק אנשים יבקשו בתגובות שלהם שיצורפו כתוביות בשפה אחרת אפשרי מאוד שהשפה הזו גם תצורף.
מאז השפל הכלכלי האחרון כשרוב תעשיית האנימה בארה"ב נפלה לא נראה מצב שהתעשייה היפנית מתייחסת לקהילת האנימה שנמצאת מחוץ ליפן כמו שהם ניגשים בפרויקט הזה, מדובר בהתקדמות חשובה מאוד שתעזור לכולנו מאוד.

ומה שנהדר הוא שבדיוק מה שאני מתאר כאן שיכול לקרות לתעשיית האנימה כבר במידה רבה קרה לתעשיית המשחקים באתר הזה בדיוק.
יש לפחות 3 פרוייקטים גדולים של משחקים שהגיעו למימון של 800 אלף ואפילו מספר מליוני דולרים בזכות האתר הזה כמו משחק הפוינט אנד קליק של דאבל פיין שבמידה רבה התחיל את הטרנד במקרה של תעשיית המשחקים בכך שהוא אסף מעל ל3 מליון דולר לז'אנר משחקים שכבר נחשב למת, וויסטלנד 2 משחק המשך למשחק הRPG הפופולרי מ1988 שהשיג קצת פחות מ3 מליון דולר לאחר שבמשך שנים צוות הפיתוח ניסה לשכנע חברות הפקה להשקיע בו ונדחה כל פעם מחדש ועד לסגת הבאנר משחק אסטרטגיה מבוסס תורות מקורי שאסף כ800 אלף דולר דרך האתר.
ומעבר לשלוש האלה שהזכרתי כמובן יש עוד המון
ככה שאני באמת מאמין שאם זה יתפוס קצת תאוצה בהחלט יתכן שמדובר בשינוי משמעותי ביותר לתעשייה שיכול לאפשר הרבה דברים שכרגע אנחנו עוד לא יכולים לנחש מה הם.

לינקים

עמוד הפרויקט
מאסאקי יואסא
פרודאקשן אייג'י

אני לא הולך לספר תירוצים בנוגע ללמה אני לא מעדכן פשוט כי אני כבר עצלן מדי לעשות אפילו את זה, אז זהו, אולי מתישהו יהיו עוד פוסטים אבל אני לא מבטיח כלום :X

מצב הפאנדום בארץ

הקדמה

הרעיון לפוסט הזה עלה בשיחה לפני שבועיים עם DAPPER בשעה 5 לפנות בוקר, לרוע המזל מאז לא הספקנו לשבת על העניין ולהוציא פוסט משותף, אז החלטתי לבינתיים להתחיל לפחות לכתוב את הפוסט.
התוכנית שלי היא לחלק אותו ל2 חלקים, כאשר בניגוד למקרים דומים בעבר אני מקווה שהפעם אני אפרסם גם את החלק השני של הפוסט בסופו של דבר.
אני אתחיל מהתיאור של מצב הפאנדום(קהילה) כרגע, כפי שאני רואה אותו, אני אשאיר פרק זמן כדי שאם מישהו ירצה(מישהו בכלל קורא כאן?) תהיה אפשרות להגיב עם תיקונים(בתגובות, או אפילו בפוסט בבלוג) ולאחר מכן אני אעשה פוסט נפרד שבו אני אסביר את הבעיות, הפתרון שאני רואה ואת הסיבות
שאני חושב שבגללן הפתרון הזה יהיה הכי טוב.
ובמהלך הזמן הזה מי שמעוניין יותר ממוזמן להשתתף בדיון בתגובות או בכתיבת פוסט בנושא בבלוג שלו או שלה.
אני מבקש להדגיש שאומנם בדקתי בכללית את הדברים אבל ממש לא עשיתי מחקר מעמיק בנושא ובהחלט אפשרי שמה שאני ארשום פה יסבול מהטיה שנובעת מהניסיון האישי שלי והאנשים שאני מכיר. ולכן אם מישהו חושב שרשמתי משהו שלא מדויק אני אשמח מאוד לשמוע על כך בתגובות..

הפאנדום

הוא גוסס. ב2 מילים זה איך שהייתי מתאר את פאנדום האנימה בארץ כיום.
יש פאנדומים קשורים שהתרשמתי שהמצב שלהם היה קצת פחות במגמת ירידה, כמו למשל הפאנדום של קוספליי שזכה לתור זהב בכמה שנים האחרונות, ובמידה מסוימת התרשמתי שגם הפאנדומים של מוזיקה אסייתית בכלל ויפנית בפרט היו במגמת עליה בתקופה האחרונה יותר.
אבל בסך הכל אלה שני פאנדומים שבזמן שהם כוללים מספיק רבדים משל עצמם הם לא מסוגלים להחזיק את עצמם בארץ לבד לראייתי.
והסיבה העיקרית לכך שהם היו במגמת עליה היא שהם התחילו מנקודת מוצא נורא נמוכה.
אז בזמן שיחסית לשנים קודמות הם השתפרו הם עדיין תלויים בעיקר בפאנדום של האנימה בתור בסיס שממנו אנשים מגיעים אליהם, פשוט כי זה פאנדום קרוב שמגיעים אליו הרבה אנשים עם פוטנציאל להשתלב בפאנדומים האלה.

למה אני חושב ככה
יכול להיות שאתם מסכימים איתי, ויכול להיות שנראה לכם שאני טועה, אז אני אסביר את הכוונה שלי לכך שהפאנדום גוסס כדי שלא יהיו אי הבנות בנוגע לצורה שלפיה אני שופט את המצב של הפאנדום.
המדד הכי פשוט לראייתי הוא מספר האנשים שמתעסקים בפאנדום מספיק בשביל שיהיה אפשר לנהל איתם דיון אינטליגנטי על נושאים שקשורים בו.
עכשיו יתכן שכמה מכם כבר יקומו ויגידו שזה מדד נורא סובייקטיבי או אפילו מדד נורא אליטיסטי לשפוט את המצב הקהילה, הרי אפשרי שיהיו אנשים שאני לא אוכל לדון איתם בדברים(שאני אחשיב לאינטליגנטים) אבל זה לא כאילו הם לא רואים אנימה נכון? מה נתן לי את הזכות לשפוט את הקהילה ככה?
אז הסיבה שאני שופט ככה את הקהילה היא קודם כל בהחלט מושפעת מהעובדה שזה אחד הפרמטרים שהכי מעניינים אותי אישית, כי בסופו של דבר אחד היתרונות העיקריים שאני רואה בקיום של פאנדום הוא האפשרות לחלוק רעיונות עם אנשים אחרים.
אבל מעבר לזה אני חושב שהמדד הזה מייצג את הבריאות של הפאנדום בצורה הכי מדויקת.

איך בדקתי את זה
שנייה לפני שאני אסביר למה, אני אגיד שהצורה שבדקתי את מצב הפאנדום, מעבר כמובן לניסיון האישי שלי, הייתה בכניסה לנושא בפורום אמאי שיש בו את רשימת קהילות האנימה הישראליות וקריאת דיונים בפורום האנימה הרלוונטי של כל אחת מהקהילות שיש שם.
הממצאים שלי היו שמתוך כל הקהילות האלה, חלק גדול היו בכלל לא פעילות, או שלפחות הפורום אנימה שלהן היה לא רלוונטי.
ובכמה שנשארו הדיונים ברובם היו דיי בסיסיים, וכמעט בכל המקרים שהייתה פעילות כלשהי היא הייתה מוגבלת כמעט ורק לסדרות שמשודרות כרגע.
שוב פעם יתכן שמישהו יקום ויגיד שאין שום סיבה שאני אדרוש מאנשים לדבר על סדרות ישנות כי הרי גם אנימות מודרניות הן אנימות אז מה בעצם לא בסדר בזה, אבל אני חושב שיש הבדל משמעותי בין אנשים שבאופן פעיל מחפשים אנימה ובהתאם לכך יגיעו גם לאנימות שיצאו לפני יותר מ3 חודשים, לבין אנשים שפשוט זורמים עם מה שנפוץ ומדוסקס באותו הרגע.
וההבדל הזה אני חושב מאוד משמעותי לקיומה של הקהילה, כי אנשים שפשוט זורמים גם כנראה שפחות מתעניינים בתחום.
בקהילות של אנשים באמת ותיקים עם מספר סדרות מכובד מתחת לחגורה של המשתמשים עוד הייתי יכול להבין את ההתמקדות היחסית בסדרות חדשות, כי הרי אם רוב האנשים כבר ראו את הסדרה יהיה הרבה פחות על מה לדסקס, אבל גם בקהילות של משתמשים צעירים למדי מספר הדיונים האלה היה זניח.
מבין הקהילות האלה הקהילה היחידה שאני התרשמתי ממנה שהמצב שלה היה בריא בסך הכל הייתה קהילת האנימה בתפוז שהדיונים שהתנהלו בה היו יותר רציניים, היו בה גם דיונים על סדרות ישנות יותר, וגם אם לא היו הרבה כאלה אחוז נכבד מהאנשים ששם נמצאים בתחום כבר תקופה אז כאמור זה גם יותר מובן שידסקסו בה פחות על סדרות ישנות.

*סְיָג אחד שיש לי מהבדיקה הזו הוא שאני לא משתמש בפייסבוק ובהתאם לכך בהחלט יתכן שאני מפספס דברים שהולכים שם,
אבל בלי קשר לכך שאני ממש לא בטוח עד כמה פייסבוק בנוי להחזקת קהילה בנושא מסוים(זו רשת שבסופו של דבר פשוט מותאמת יותר
לניהול קשרים בין חברים, מאשר לדיונים כלליים בנושאים ספציפיים), גם ממי שאני מכיר שיש לו פייסבוק לא יצא לי לשמוע ששם נמצאת הישועה בנושא הזה.
אבל למרות זאת אם מישהו כאן חושב שהמצב בפייסבוק שונה ממה שהתרשמתי ממנו עד עכשיו אני בהחלט אשמח לשמוע.

המדד לבריאות הקהילה
ובחזרה להסבר על בעצם למה אני חושב שרמת השיחות בפאנדום היא מדד טוב לבריאות הקהילה.
הסיבה שאני חושב שהרמה של השיחות היא מדד טוב מורכבת מכמה חלקים, אשר חשובים כל אחד מהם בנפרד, ואפילו יותר ביחד.

    זמן

בשביל שאנשים ינהלו שיחות איכותיות בנושא כלשהו הם זקוקים למספיק זמן בשביל ללמוד להכיר את התחום, להכיר את הז'רגון,
את אבני הבסיס, את הזרמים ואת הדברים שהם אוהבים ולא אוהבים בו.
הם צריכים שיהיו להם דעות והעדפות שהתעצבו לאורך הזמן.
זמן הוא רכיב חשוב לבריאות הקהילה כי אם אנשים נכנסים ויוצאים מהקהילה כל הזמן היא לא יציבה והשתלב בה.
וכמובן זה גם אומר שיהיה לה קשה מאוד לגדול אם אנשים כל הזמן יצאו ממנה.

    עניין

בשביל שאנשים יוכלו לנהל שיחות כאמור הם צריכים להכיר הרבה דברים, אדם שמכיר 10 סדרות לא יוכל לדסקס את השינויים בסגנון של סדרות מד"ב בין שנות ה80 לשנות ה90 ולעכשיו.
הוא לא יוכל לדסקס האם השילוב של הצוות של קאובוי ביבופ על סדרת מוזיקה תוציא משהו שסביר שיהיה טוב או לא.
ואנשים שלא באמת מתעניינים בתחום לא יכירו את הדברים האלה.
עניין בתחום עצמו חשוב כי מי שלא באמת מתעניין בתחום עצמו הרבה פחות סביר שיישאר בו כאשר המצב שלו ישתנה(כי הוא ילך לצבא נגיד).
והרבה פחות סביר שיהיה לו מה לתרום לאנשים אחרים.

    יכולת

הסיבה האחרונה שאני הולך לציין ספציפית היא שלדוגמא ילד בן 14 גם אם הוא צופה באנימה כבר 4 שנים וזה תחום שמעניין אותו יתקשה יותר להחזיק שיחה רצינית בנושא פשוט כי פחות סביר שתהיה לו את היכולת בגיל 14, לעומת בחור בן 30.
בשביל שיהיו שיחות איכותיות צריך יכולות מנטליות מסוימות שחשובות גם לקיום העצמי של התחום.
כמובן שהכוונה היא לאו דווקא ליכולת כתוצאה מהבדל בגילאים, אלא ליכולת באופן כללי. שאומנם מושפעת גם מהגיל אבל בהחלט תלוי גם הרבה באדם עצמו.
ובשביל ליצור דברים צריך מידה מסוימת של יכולת, בין אם זה יכולת לצייר בשביל ליצור אומנות שקשורה לתחום, או יכולת כתיבה בשביל לכתוב תוכן שיעניין אנשים בתחום, או פשוט יכולת טכנית בשביל לאפשר את כל סוגי האינטראקציות האלה.

By your powers combined
בעצם ביחד כל הפרמטרים האלה תורמים לבריאות של הקהילה, שזה הגודל שלה מצד אחד והיכולת שלה לשמור עליו(זאת אומרת שאם נכנסים עכשיו 20000 ילדים בגלל שידור בטלוויזיה של אינויאשה, אם שנתיים אחרי זה כולם יעזבו את הפאנדום המצב שלו לא באמת השתפר אפילו שהוא גדל באופן זמני) ובמידה מסוימת, אני באמת חושב שזה לא עניין של אליטיזם, מעבר לגודל של הקהילה יש בהחלט פקטור גם לאיכות שלה מבחינת עד כמה אנשים שנמצאים בפאנדום יוצרים(בין אם זה מציירים דוג'ינשים, פותחים פורומים או אתרים, כותבים בלוגים או כל דבר אחר שיוצר תוכן חדש).
כי 2 מליון אנשים שרק צורכים ולא יוצרים אינטראקציות ותוכן חדש הם לא באמת פאנדום(לדוגמא אני חושב שזה דיי בטוח להניח שיש כמה מליארדים של אנשים בעולם שצורכים מזון, אבל לא הייתי אומר שיש פאנדום כזה גדול בגלל שרוב האנשים לא עוסקים בייצור של תוכן שקשור לתחום).
ואני חושב שזמן עניין ויכולת הם דברים חשובים בגלל שצריך שאנשים יישארו מספיק זמן כדי שיהיו אנשים בפאנדום, צריך שיהיה להם מספיק עניין בשביל שהם יבדקו נושאים וירחיבו אופקים, צריך שיהיה להם מספיק יכולת בשביל לעשות משהו עם כל הדברים האלה שהם למדו עליהם
וצריך את כולם ביחד בשביל שהם יתרמו לפאנדום מצד אחד וישארו בו מספיק זמן כדי שהם יגרמו לכך שעוד אנשים יכנסו יתפתחו וירצו להישאר בו גם כן.
אז בזמן שזה בסדר גמור שיהיו כל הזמן אנשים שבאים והולכים, אני חושב שבשביל שהפאנדום יהיה בריא צריך שיהיה גרעין כלשהו של אנשים שיוכלו לקדם אותו ולדאוג שבעצם אנשים ימשיכו להגיע, ושתוכן ימשיך להיווצר בו.

בקצרה,כי הפוסט הזה יצא ארוך מדי בכל מקרה, הבעיה כפי שאני רואה אותה כרגע הוא שמספר האנשים שאפשר להחשיב אותם לליבה של הפאנדום פשוט קטן מדי\לא גדל מספיק בשנים האחרונות.

עונת חורף 2002

*הערה*
טוב את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בערך בינואר, והוא דיי ננטש(ביחד עם שאר הבלוג שלא קיבל יותר מדי התייחסות מאז). אבל חבל לי לזרוק אותו, ואין באמת שום יתרון בלחכות עד שאני אשכתב אותו בשביל לפרסם אותו.
אז אני אפרסם אותו עכשיו, במקרה הטוב אני אערוך אותו אחר כך ואעדכן אותו ואז הוא יצא תקין בסוף, ובמקרה הכי גרוע אני לא ואז לפחות הוא פורסם..

לא, זה לא טייפו בכותרת.
בכל עונה נהוג לעשות בבלוגים (לפחות בלועזיים, בישראלים המנהג הזה לא סדור לגמרי) סבב מהיר של
ביקורות על סדרות העונה ולתת חוות דעת על ההתחלה שלהן כדי שהקוראים יוכלו להחליט לפי זה – בין היתר-  אילו סדרות כדאי להם לנסות בעצמם.
כיום זה לא הכרחי באותה מידה כי בכל מקרה רוב הסדרות דיי נגישות ויש ביקורות כאלו בהרבה מקורות שונים, ולכן לא הייתי בטוח עד כמה יש טעם בכתיבה של פוסט בסגנון.
אבל מאוחר יותר כשדיברתי עם דאפר על נושא אחר של פוסט לבלוג (הבדלים בין אנימות ישנות יותר לחדשות יותר) עלה הרעיון של לעשות פוסט על סדרות העונה, פשוט של לפני 10 שנים.
הרעיון נשמע לי חיובי כי בסך הכל לא ראיתי יותר מדי אנימות מאותה תקופה אז זו תהיה הזדמנות טובה בשבילי להשלים את חלק מהסדרות הטובות שיצאו בעונה ההיא.

אז לאחר ההקדמה הזו בואו נעבור לביקורות עצמן:

Arcade Gamer Fubuki

זו סדרה נורא קלילה ונונסנסית שכזו, ובאופן כללי בהחלט הרגישה כמו סדרת שאפט של פעם.
לאורך הפרק היו רפרנסים להרבה דברים – ואני בטוח פספסתי מספיק רפרנסים לדברים יותר ישנים – שהיו נחמדים.
אפשר להגיד שנהניתי מהפרק, אבל לא לרמה שהייתי ממליץ למישהו לראות את זה במיוחד לביינתים, אלא אם הוא ממש אוהב נונסנס או את שאפט.
הסדרה הזו דיי הייתה קונטרסט להרבה סדרות שיש היום, זה פשוט משהו שלא יכול להתקיים בסגנון שלו כיום.

Mirage of Blaze
היה דיי מצחיק לראות את הסדרה הזו, כי בזמן שצפיתי בה חשבתי איך הסגנון ארט של פעם היה דומה מאוד לסדרות שונן איי\יאואי.
ואז מאוחר יותר שעברתי על הפרטים של הסדרה גיליתי שמסתבר שזו סדרת שונן איי – מה שבמבט לאחור בהחלט הפך את הדברים להרבה יותר ברורים
מבחינת הכיוון שהם הולכים לקחת.
הפרק עצמו היה דיי מעניין. באופן שיחסית נפוץ בסדרות אנימה העלילה בונה על ההיסטוריה היפנית(הקרבות של אואסוגי קנשין וטקדה שינגן בקוואנאקאג'ימה, אותם קרבות שמופיעים לאורך הסדרה סנגוקו באסארה), והדמויות עצמן גם אם לא הייתי מחשיב את כולן למקוריות במיוחד היו מרעננות יחסית לסוגי הדמויות שיוצא לי לראות בסדרות מהתקופה האחרונה.
מצד שני ההבדלים יכולים להיות בעיקר בגלל שלא יוצא לי לראות סדרות שונן איי 😉

Full Metal Panic!
אין יותר מדי מה לחדש בנוגע לסדרה הזו, ראיתי אותה כבר מזמן,
היה נחמד לראות שאפילו אחרי כל כך הרבה זמן הפרק הראשון עדיין היה מאוד כיפי ואפילו הרגיש יחסית מקורי להרבה מהדברים שהולכים כיום.
האנימציה הייתה טובה ויציבה(מצד שני מדובר בהפקה של גונזו מהתקופה שהם נהגו להשקיע כך בפרק הראשון) והארט היה יחודי וקל לזיהוי.
גם בסדרה הזו הגיל היה ברור כאשר הרבה מהדברים שקרו בה שונים מאוד מסגנון הדברים שקורים באנימה כיום, ואני שם לב שאני חוזר על האמירה הזו בווריאציות שונות בכל אחת מהסדרות עד עכשיו,
אז אני אחסוך את זה בפעם הבאה ואעבור לציין רק כאשר זו סדרה שהסגנון שלה דומה לסגנון של היום אחרת אני סתם אבזבז על זה טקסט כל פעם.

Onegai Teacher
גם את הסדרה הזו במקרה יצא לי לראות כבר בעבר, אבל הצפיה השניה הזו הייתה הרבה יותר מצחיקה כתוצאה מסדרה אחרת שבמקרה יוצאת בדיוק בעונה הזו (Ano Natsu de Matteru שאולי נתייחס אליה בפוסט מאוחר יותר) שמהווה העתק של 95% ממה שהולך שם מבחינת סטינג, דמויות ובמידה מסוימת גם בעלילה הכללית.
כשראיתי את אנו נאטסו הרגשתי שהיא ממש ממש ממש מועתקת מושפעת מאונגאי טיצ'ר, אבל כשראיתי אונגאי טיצ'ר מאוחר יותר הבנתי שהיא אפילו יותר מושפעת ממה שחשבתי בהתחלה.
בכל מקרה בהתייחסות לסדרה עצמה, הסדרה הייתה בזמנו דיי טובה וגם היום היא מהנה למדי, זו למשל סדרה שהסגנון שלה דווקא כן תואם למה שיש היום (וכהוכחה אפשר לראות שהפיקו אותה מחדש בשם אחר בעונה הזו ;)), אבל בכל זאת זה לא הרגיש כמו צפיה בעוד משהו שראיתי כבר עשרות פעמים אז זה עדיין היה כיף.

זהו לפוסט הזה, בתקווה אני אכתוב את החצי השני מתישהו ואכלול בו גם את סיכום ההתרשמות שלי מהעונה הזו.. ואולי גם מעונת חורף 2012 מאוחר יותר.

5 המשחקים המוצלחים של שנת 2011 – מקום 3

אחת המגמות שמתחזקות בשנים האחרונות וזה היה ניכּר מאד גם השנה היא עליית קרנם של משחקי האִינדִי (Indie, הכוונה היא למשחקים שמפותחים ע"י מפתחים עצמאיים). יצא לי כבר להעלות ברשימה הזו משחק אחד שהיה תוצאה של תהליך הפקה אינדי ארוך יחסית, והמשחק הבא ברשימה עתיד להיות השני. התופעה הזו, בעיני, היא אחת המשמעותיות והחשובות שמשפיעות על התעשייה הזו בשנים האחרונות, וכמו כל דבר שקורה, גם היא מתפתחת ומשתנה, מושפעת ומשפיעה. לדעתי, עצם הקיום שלה משפיע על התודעה של מפתחים גם אם אינם מודעים לכך או מודים בכך. וההשפעות שלה – כמעט תמיד – חיוביות.

מה שמיוחד בכל העניין הזה הוא שגם אם הפקה שלמה של משחק שיהיה באמת איכותי ושווה (בעיני המבקרים, הגיימרים ובעיניי) הוא עניין שלוקח זמן ואל למפתח לזלזל בו, העניין נעשה פשוט יותר משנה לשנה משתי סיבות. קודם כל, וזו הסיבה המרכזית לכאורה, היא שהכלים והידע נעשים נגישים יותר וזמינים יותר. הסיבה השנייה, שדווקא היא החשובה יותר בעיניי – היא שהקהל גודל, ויודע לקבל דברים שבעבר היו חסרונות (כמו שימוש במנוע מיושן) כבעלי ערך מוסף. הגישה הזו, שרבים מכנים אותה בשוגג "היפסטרית", מעבירה את אור הזרוקרים מאלמנטים שהם בעיניי משניים יחסית, כמו גרפיקת המשחק והעיצוב שלו, אל דברים מרכזיים בהרבה – המשחקיות והסיפור שלו.

מקום 3 – To the Moon

"אֵל הירח" (To the Moon) תפס אותי בהפתעה – קצת כמו רעם ביום בהיר. אני מעט מתבייש להודות בכך, אבל אל החברה שפיתחה (Freebird Games, שעד אליו לא זכתה לצומת לב משמעותית מאף כלי תקשורת שאני מכיר) התוודעתי רק בדיעבד, ואחרי שכבר סיימתי את המשחק. על To the Moon שמעתי רק אחרי שהוא יצא, והספקתי לקרוא ביקורות ראשוניות עליו שהיו מאוד חיוביות מעט לפני שהוא הספיק ליצור באז. קצת קשה לי להמליץ על המשחקים האחרים של Freebird, כיוון שהם מכוונים לקהל יעד ספציפי יחסית (שלמזלי אני כן נמנה עליו) ואין בהם יותר מדי מה להציע לציבור הרחב. אבל כשהכתיבה והאטמוספירה הנפלאה שמאפיין את אותם המשחקים נארג בכאלו כמויות ובכזו עדינות למשחק שבאופן כללי מדבר הרבה יותר לקהל הגיימינג המערבי, התוצאה היא משחק שאסור – אסור – לאף אחד שמחבב עלילה ולו בקצת לפספס.

הסביבה העקרונית של המשחק היא עתידנית, ומתארת יום בעבודה של שני רופאים שמתמחים בטכנולוגיה

ד"ר רוזלין וד"ר ואטס. יום רגיל בעבודה

חדשנית וייחודית, שמציעה שירות הגשמת משאלות ע"י שינוי פּרוסות זכרון מסויימות של אנשים כאשר הם בשעתם האחרונה. הטכנולוגיה הזו, גם אם היא בעלת יתרונות רבים, מורכבת ומסוכנת: מורכבת, כיוון שהיא יכולה לעבוד אך ורק בצורה כזו שהזכרונות החדשים שמושתלים אצל הלקוח הגיוניים – ושומה עליהם, כמובן, לשמר את המשאלה מלכתחילה. בפשטות, על הרופאים להתעמק בנבכי התודעה של הלקוח בצורה כזו שיוכלו לעשות שינוי בנקודה המוקדמת ביותר שאפשר שגם ישפיע בצורה הרצויה על תודעת הלקוח לכאורה ליתר חייו.  במקרה הזה, שני הרופאים (ד"ר איב רוזלין וד"ר ניל ואטס) מגיעים למיטתו של אדם מבוגר בשם ג'וני – שמשאת נפשו מסתכּמת בדבר אחד – להגיע לירח.

מצויידים בכל הכלים הטכנולוגיים החדישים שכוללים מערכות מתוחכּמות לעריכת סצינות בזכרונות של ג'וני ובמעט מאוד ידע על מי הוא היה באמת, צוללים השניים למסע מיוחד מאוד במסגרתו הם זוכים להבין מי הוא ג'וני, להכיר את סיפור החיים שלו ולנסות להבין למה דווקא להגיע לירח. המשימה, שאמורה להיות פשוטה לכאורה, מסתברת כמורכבת הרבה יותר ככל שחוזרים אחורה עם הזכרונות ולומדים להכיר את הישיש.

המלנכוליה - והאושר - שבחיים הפשוטים

השחקן, בסיוע שני הדוקטורים, לומד להכיר את חייו של ג'וני מנקודות רבות ועל שלל מרכיביו: העליות והמורדות שידע, ההחמצות, החרטות – וגם הרגעים היפים. כל אלה רוקמים, לצד צוות דמויות מקסים שבראשם כמובן ג'וני ושני הדוקטורים, עלילה יוצאת דופן – כזו שניכּר שהושקעה לב ונשמה בלהרכיב אותה. את המשחק מלווה מוזיקה אטמוספירית ברמה הגבוהה ביותר (היוצר של המשחק הוא מוזיקאי בהכשרתו, וזה בהחלט ניכּר) ותורמת לאווירה המלנכוליות בעדינות ובעצמה רבה בו בזמן.

התלונה העיקרית של המקטרֵגים על To the Moon היא שהאלמנט הכי חשוב בכל משחק לוקה בחסר – המשחקיות. עם כל האהבה שלי לעלילה ברמה ודמויות שמעלות לי זכרונות לאנשים טובים יותר, קצת קשה להתווכח עם הטענה הזו. To the Moon הוא מעט מאוד משחק. הוא מוצג כאילו הוא כן (בסגנון שמזכיר משחקי JRPG), וישנה אינטרקציה רבה יחסית עם הממשק (יותר מאשר בנובלות ויזואליות, למשל), אבל בסוף כמעט ולא מרגישים כאילו משחקים. לפעמים פותרים קצת חידות (כאלה מהסגנון שהיו נותנים לאינטיליגנטים שבכם בגן, ולקצת מאותגרים בכיתה ב'), הולכים קצת, מדברים קצת – אבל שום דבר שבאמת משחקים בו. זו הסיבה שמשחק שבנוי בצורה כל-כך יוצאת דופן לחיוב מגיע "רק" למקום השלישי ולא מקום אחד למעלה. פתחתי את הרשוּמה בכך שאנשים לומדים לקבל לאט ובזהירות דלוּת-אמצעים, והמשחק הזה פותח ב- RPGMaker וזו הסיבה, כנראה, שהוא מוגבל יחסית מבחינות הממשק. אז אני סולח – ועדיין אוהב את המשחק. אבל לא מספיק בשביל לדרג אותו במקום גבוה יותר.

קצת קשה לסכם את החוויה הזו בכמה מילים בודדות. אתם חייבים לחוות אותה בעצמכם בשביל להבין. לא משנה כמה מילים אני אשפוך בכתיבה הזו, זה לא יצליח לתאר את ההרגשה הייחודית שמרגישים כשמשחקים – ומסיימים – את המסע הזה. To the Moon הוא משחק האינדי הטוב ביותר של שנת 2011 (ששפעה משחקי אינדי מצויינים) ואולי הטוב ביותר שיצא לי לשחק בו בכלל. הוא גם ההוכחה לכך שלא צריך הרבה יותר מלב בכתיבה של המשחק בשביל שהוא יהיה שווה משהו. ובכלל, זו התשובה העדכנית ביותר לכל אלה שעדיין מפקפקים באיכות של משחקי וידאו כמדיום עצמאי לסיפור סיפורים.

5 המשחקים המוצלחים של שנת 2011 – מקום 4

הרשימה ממשיכה. למען האמת, המשימה להחליט על המקום הרביעי הייתה המורכבת ביותר. ידעתי פחות או יותר מה הם יתר המשחקים שאני רוצה להכניס, אבל דווקא על המקום הרביעי, שנראה לי קצת תקוע, היו לי חילוקי דעות עם עצמי. ואפילו אחרי כל ההתלבטויות האלו, אני לא כל-כך שלם עם ההחלטה שלי, ואנסה לנמק אותה למידה כזו שלפחות תבינו אותה, ואני משוכנע שרובכם לא תסכימו איתה.

בפעם הקודמת כתבתי על Gemini Rue, שמסמל עבורי (יחד עם Gray Matter המונומנטלי משנה שעברה) את ההתעוררות הלא-כל-כך-מפתיעה של הרפתקאות ה- Point & Click, ועוד מאוחר יותר באותו היום זכיתי לתמיכה מפתיעה ומעודדת מצד Ynet ("תחזית: 2012 תהיה שנתו של הקווסט", יונתן ילון, הקריאה מומלצת ביותר). הפעם אדבר על משהו שדווקא כן עושה רושם שאבד עליו הכלח: Nintendo DS.

4. Ghost Trick: Phantom Detective

אני רוצה להאמין שהבחירה הזו גורמת לרובכם להרים גבה. גם אני חושב שלשנת 2011 היה הרבה מה להציע, שהיה טוב יותר ממשחק דיי פשוט לקונסולה שיותר מזכירה זקן בבית אבות מאשר מערכת שיכולה לעמוד בשוק משחקי הוידאו הסוער של היום. למרות זאת, הבחירה הזו היא בחירה של כבוד – של אופי – יותר מאשר היא בחירה איכות. ה- DS, סיפק לי אלפי שעות של הנאה שפזורים על עשרות רבות של משחקים, בסגנונות שונים ומשונים ובעיקר עם משחקיות שלזמנה הייתה יותר מחדשנית. Ghost Trick הוא, ככל-הנראה, המשחק הגדול האחרון שיצא למכשיר הזה (השנה יצאו עוד בערך שלושה ששווה לשחק בהם, כאשר 2 מהם הם משחקי המשך). אני לא חושב שמדובר במשחק הטוב ביותר שיצא ל- DS עד היום, ואני גם לא מאמין שהוא עומד בסטנדרטים אליהם קאפקום הרגילו אותנו עד היום בכל מה שקשור למכשיר הזה, אבל המשחק הזה הוא סוג של אבן יקרה, שלעין הבלתי מזוינת נראית מעט מוזר ולא כל-כך  מלוטשת, אבל ככל שמביטים יותר ומתעמקים בה, מבינים את היופי המיוחד שטמון בה.

כן, *ככה* זה עובד.

המשחק נפתח בכך שהדמות הראשית, ברנש עם לא מעט סטייל בשם סיסל (Sissel), שמזכיר מעט גיבור מסדרת משחקים מוכרת יותר של קפקום, נרצח. לו (או ליתר דיוק – לרוח שלו, שהיא גם למעשה הדמות הראשית של המשחק) אין ממש מושג איך ולמה זה קרה. מיד לאחר מכן הוא רואה את המוות של בלשית צעירה בשם לין (Lynne), ולומד להשתמש בשטִיקים (Trick) מיוחדים ששמורים רק לרוחות, שמאפשרים לו לשחזר מוות של יישות עד 4 דקות אחורה ולעשות שינויים בחפצים. הוא עוד לומד שלהשאר כרוח יחזיק רק עד הזריחה של אותו היום. סיסל משחזר את המוות של לין, מציל אותה, וביחד הם מתחילים לחקור ביחד, כל אחד באינטרס שלו, בנסיון לחקור את המוות – ואת הנסיבות שלו.

הדבר הראשון שצריך להזכיר שמדברים על המשחק הזה, הוא שהושקעו בו הרבה מאמצים להפוך אותו למיוחד, דבר שבא לידי ביטוי בכמה היבטים: כאמור, הגרפיקה והאסתטיקה של המשחק יחודיים מאוד. קשה לי לחשוב על משהו (ולפיכך אני גם לא יודע ובספק שקיים) דומה לו בנקודה הזו. מעבר לכך שזה מעצים את חוויית ההיפּסטריוּת (נקודה שבעיני מסבירה את הפופולריות היחסית שלו בחוגים הנכונים), שבין כה-וכה אופפת את המשחק, היא גם מעניקה מן תחושה שיש פה משהו חדש. שאמנם יש פה תעלומה שלכאורה אינה שונה מכל מה שאנחנו רגילים מהעבר, אבל בשביל לפתור אותה, צריך להשתמש בכל האמצעים – שרובם ככולם רחוקים מלהיות קונבנציונליים – העומדים לרשותינו.

אוכלוסיית היעד העקרונית של המשחק. יוצאי הדופן גם יהנו מאוד

ואם כבר דיברנו על כלים לא קונבנציונליים, עיקר המשחק מורכב מלחקור דמויות ואת נסיבות המוות שלהן. הרוח של סיסל ניחנה ביכולת לראות את הכמה דקות האחרונות של כל גופה שהוא רואה, ובדרך הזו אנחנו מגלים עוד דברים, שבסופו של דבר עוזרים לנו לפתור את התעלומה. מכניקת המשחק הזו מוכיחה את עצמה כיעילה מאוד בכל מה שקשור להנאה מהמשחק, ריח אפילו את השחקנים המרובעים ביותר, אלו שחושבים כמעט בבלעדיות עם הצד השמאלי של המוח, לחשוב קצת מחוץ לקופסא. גם החידות עצמן, שהן לדעתי הלחם והחמאה של המשחק הזה, רחוקות מלהיות מבוססות על ניתוחים יבשים, ודורשים להגיע לפתרונות יצירתיים ומפתיעים – והרבה פעמים שונים מאוד ממה שמצפים כשרק ניגשים אליה.

לצד כל אלה, שבעיני מהווים סיבה מצויינת לקנות ולהתחיל לשחק, יש גם כמה חסרונות. אמרתי ברשומה הקודמת שאני אשתדל להמנע מלציין דברים פחות טובים, אבל במקרה הזה זה כמעט בלתי נמנע. צריך אופי מסויים בשביל להנות מהמשחק הזה. יש הרבה רגעים של תסכול, דברים לא הגיוניים גם במשחקיות אבל בעיקר ברמת העלילה. אני משוכנע שיש אנשים שהמשחק הזה יותר יכעיס אותם מאשר יעורר אצלם מידת הנאה – וקשה להאשים אותם. נעשה פה שימוש טוב ב- DS ובאלמנטים שמאפיינים אותו (ברמה הטכנית אין פה הרבה מעבר לאסתטיקה, אבל יש הרבה קריצות למשחקים אחרים), והמשחק הזה ממצה בעיני את כל מה שטוב במכשיר הזה – אבל גם הרבה מאוד ממה שרע ומה שהצליח להפוך משחקים (בעיקר משחקי הרפתקה) לכמעט בלתי נסבלים. בהחלט לא יזיק לתת למשחק נסיון, ואם יש בכם זיקה לבלשוּת אז  המשחק הזה מומלץ מאוד. כל היתר, אלה שקצת תקועים בתוך הגדר ומחפשים דרכים לירות ממנה החוצה – את הלחם והחמאה שלכם כנראה תמצאו במקום אחר.

תהרוג אותי מותק – פרק 1

Kill me baby
תהרוג אותי מותק, או באנגלית Kill Me Baby, היא סדרה חדשה שהתחילה בעונה הזו.

הפרק הראשון שלה שודר ביפן היום ויצא לי לראות אותו לפני כמה דקות, דיי נהניתי ממנו אז החלטתי לעשות עליו במהירות פוסט לפני שאני אאבד את החשק.

עכשיו יבוא התקציר ומיד אחריו הרשמים, שזה לפחות הדבר הראשון כשאני בודק שאני נכנס לביקורת על אנימה, ולבסוף כמה קצת מידע בנוגע להפקה שמצאתי במהלך ההכנה של הפוסט.

תקציר

לסדרה אין ממש עלילה, זו קומדיה שמשלבת בין סלאפסטיק לקומדית מצבים (דיי סטנדרטי בתכלס) ומגוללת את המעללים של הילדה ההיפרקטיבית יאסונה, חברתה לכיתה סוניה, שהיא אגב מתנקשת במקצועה, וחברה נוספת בארגון של סוניה שהיא בעצם נינג'ה.

רשמים

אפתח ואומר שנהניתי למדי מהפרק הראשון, וגם יצאתי ממנו עם הרגשה שהסדרה הולכת להמשיך ברמה הזו, ככה שהיא בהחלט התברגה לרשימת הסדרות שאני אבדוק באופן קבוע העונה הזו.
יש מספר דברים שתרמו להתרשמות החיובית שלי מהסדרה, העובדה שרמת ההפקה והאנימציה של הפרק הייתה אחידה ובאופן כללי טובה לאורך כל הפרק.
דיי התחברתי לסגנון האמנותי שלה, על אף העובדה שהוא יחסית פשוט (יאסונה פשוט מזכירה לי פאנארטים של יושיקה מיאפוג'י מהאנימה Strike Witches וסוניה מזכירה לי את סוזו מ- Seitokai Yakuindomo, מה שרק תורם לחיבה שלי כלפי הדמוית).
הדמויות והדיבוב שלהן היה מהנה ובאופן כללי הסדרה פשוט עשתה את מה שהיא באה לעשות, להצחיק.
ההרגשה של הסדרה הייתה של משהו שיצא משנות ה90 מבחינת הסגנון, עם קצת נגיעות מואה בארט.

Kill me baby

הפקה

האנימה מבוססת על מנגת יונקומה (yonkoma – מנגה אשר מורכבת מסטריפים של 4 פאנלים) שהתחילה ב- 2009 ופורסמה במגזין סיינן (seinen חיתוך דמוגרפי שמציין תכנים שמיועדים לנערים-גברים בגילאי 18-21 ומעלה).
את האנימה הנפיש הסטודיו J.C Staff, שהנפיש דיי הרבה סדרות מפורסמות כמו Yumekui Merry, Shakugan no Shana וNodame Cantabile.
לא מצאתי מידע בנוגע לחברת ההפקה כך שיתכן שהמידע טרם פורסם, אבל אפשרי ש- J.C Staff מתפקדים גם כחברת ההפקה.

מדבבים

מעבר לפרטים האלה עוד דברים שמעניינים על הצוות הוא שפרקטית כל המדבבות של הדמויות הראשיות שלו הן סאייו (seiyuu שחקנית קול יפנית) צעירות (23-24) וחדשות למדי בתעשייה (התפקידים הכי ראשיים של הסאייו הכי מבוססת מבין שלושתן היו קאקאשי הצעיר באחד הסרטים של Naruto, ג'ינטאן הצעיר בAno Hi Mita Hana no Namae o Bokutachi wa Mada Shiranai והדמות הראשית בסדרה Asobi ni Iku yo!)
באופן קומי משהו דווקא קוגומיה ריה המדובבת המוכרת של דמויות אייקוניות (וצונדרה) רבות משחקת בתור דמות משנה מסתורית בסדרה הזו.

צוות ההפקה

לא רק שהסאייו חדשות, גם צוות ההפקה הראשי לא מוכר יחסית:
הבמאי, שהתחיל כמעצב דמויות ועבודת הבימוי הרצינית היחידה שלו היא Hatsukoi Limited (סידרה נוספת שדיי אהבתי),
התסריטאי, שהעבודות הרציניות שלו הן Yumekui Merry וHayate no Gotoku!!
והמעצב דמויות, שהוא כנראה הכי מנוסה ומוכר מבין השלושה שעבד בתור מעצב דמויות בעבר גם על Shoujo Kakumei Utena ו- Ikkitousen  ותפקד גם כמנהל אנימציה של מספר פרקים של הסדרות Toaru Majutsu no Index וHatsukoi Limited
אפשר להגיד שהסדרה הזו דיי מפתיעה, גם בגלל העובדה שאישרו את האנימה אפילו שרוב הצוות שלה לא מנוסה יותר מדי וגם בגלל שהיא מצליחה להיות טובה למדי על אף העובדה שרוב הצוות שלה דיי ירוק.