מצב הפאנדום בארץ

הקדמה

הרעיון לפוסט הזה עלה בשיחה לפני שבועיים עם DAPPER בשעה 5 לפנות בוקר, לרוע המזל מאז לא הספקנו לשבת על העניין ולהוציא פוסט משותף, אז החלטתי לבינתיים להתחיל לפחות לכתוב את הפוסט.
התוכנית שלי היא לחלק אותו ל2 חלקים, כאשר בניגוד למקרים דומים בעבר אני מקווה שהפעם אני אפרסם גם את החלק השני של הפוסט בסופו של דבר.
אני אתחיל מהתיאור של מצב הפאנדום(קהילה) כרגע, כפי שאני רואה אותו, אני אשאיר פרק זמן כדי שאם מישהו ירצה(מישהו בכלל קורא כאן?) תהיה אפשרות להגיב עם תיקונים(בתגובות, או אפילו בפוסט בבלוג) ולאחר מכן אני אעשה פוסט נפרד שבו אני אסביר את הבעיות, הפתרון שאני רואה ואת הסיבות
שאני חושב שבגללן הפתרון הזה יהיה הכי טוב.
ובמהלך הזמן הזה מי שמעוניין יותר ממוזמן להשתתף בדיון בתגובות או בכתיבת פוסט בנושא בבלוג שלו או שלה.
אני מבקש להדגיש שאומנם בדקתי בכללית את הדברים אבל ממש לא עשיתי מחקר מעמיק בנושא ובהחלט אפשרי שמה שאני ארשום פה יסבול מהטיה שנובעת מהניסיון האישי שלי והאנשים שאני מכיר. ולכן אם מישהו חושב שרשמתי משהו שלא מדויק אני אשמח מאוד לשמוע על כך בתגובות..

הפאנדום

הוא גוסס. ב2 מילים זה איך שהייתי מתאר את פאנדום האנימה בארץ כיום.
יש פאנדומים קשורים שהתרשמתי שהמצב שלהם היה קצת פחות במגמת ירידה, כמו למשל הפאנדום של קוספליי שזכה לתור זהב בכמה שנים האחרונות, ובמידה מסוימת התרשמתי שגם הפאנדומים של מוזיקה אסייתית בכלל ויפנית בפרט היו במגמת עליה בתקופה האחרונה יותר.
אבל בסך הכל אלה שני פאנדומים שבזמן שהם כוללים מספיק רבדים משל עצמם הם לא מסוגלים להחזיק את עצמם בארץ לבד לראייתי.
והסיבה העיקרית לכך שהם היו במגמת עליה היא שהם התחילו מנקודת מוצא נורא נמוכה.
אז בזמן שיחסית לשנים קודמות הם השתפרו הם עדיין תלויים בעיקר בפאנדום של האנימה בתור בסיס שממנו אנשים מגיעים אליהם, פשוט כי זה פאנדום קרוב שמגיעים אליו הרבה אנשים עם פוטנציאל להשתלב בפאנדומים האלה.

למה אני חושב ככה
יכול להיות שאתם מסכימים איתי, ויכול להיות שנראה לכם שאני טועה, אז אני אסביר את הכוונה שלי לכך שהפאנדום גוסס כדי שלא יהיו אי הבנות בנוגע לצורה שלפיה אני שופט את המצב של הפאנדום.
המדד הכי פשוט לראייתי הוא מספר האנשים שמתעסקים בפאנדום מספיק בשביל שיהיה אפשר לנהל איתם דיון אינטליגנטי על נושאים שקשורים בו.
עכשיו יתכן שכמה מכם כבר יקומו ויגידו שזה מדד נורא סובייקטיבי או אפילו מדד נורא אליטיסטי לשפוט את המצב הקהילה, הרי אפשרי שיהיו אנשים שאני לא אוכל לדון איתם בדברים(שאני אחשיב לאינטליגנטים) אבל זה לא כאילו הם לא רואים אנימה נכון? מה נתן לי את הזכות לשפוט את הקהילה ככה?
אז הסיבה שאני שופט ככה את הקהילה היא קודם כל בהחלט מושפעת מהעובדה שזה אחד הפרמטרים שהכי מעניינים אותי אישית, כי בסופו של דבר אחד היתרונות העיקריים שאני רואה בקיום של פאנדום הוא האפשרות לחלוק רעיונות עם אנשים אחרים.
אבל מעבר לזה אני חושב שהמדד הזה מייצג את הבריאות של הפאנדום בצורה הכי מדויקת.

איך בדקתי את זה
שנייה לפני שאני אסביר למה, אני אגיד שהצורה שבדקתי את מצב הפאנדום, מעבר כמובן לניסיון האישי שלי, הייתה בכניסה לנושא בפורום אמאי שיש בו את רשימת קהילות האנימה הישראליות וקריאת דיונים בפורום האנימה הרלוונטי של כל אחת מהקהילות שיש שם.
הממצאים שלי היו שמתוך כל הקהילות האלה, חלק גדול היו בכלל לא פעילות, או שלפחות הפורום אנימה שלהן היה לא רלוונטי.
ובכמה שנשארו הדיונים ברובם היו דיי בסיסיים, וכמעט בכל המקרים שהייתה פעילות כלשהי היא הייתה מוגבלת כמעט ורק לסדרות שמשודרות כרגע.
שוב פעם יתכן שמישהו יקום ויגיד שאין שום סיבה שאני אדרוש מאנשים לדבר על סדרות ישנות כי הרי גם אנימות מודרניות הן אנימות אז מה בעצם לא בסדר בזה, אבל אני חושב שיש הבדל משמעותי בין אנשים שבאופן פעיל מחפשים אנימה ובהתאם לכך יגיעו גם לאנימות שיצאו לפני יותר מ3 חודשים, לבין אנשים שפשוט זורמים עם מה שנפוץ ומדוסקס באותו הרגע.
וההבדל הזה אני חושב מאוד משמעותי לקיומה של הקהילה, כי אנשים שפשוט זורמים גם כנראה שפחות מתעניינים בתחום.
בקהילות של אנשים באמת ותיקים עם מספר סדרות מכובד מתחת לחגורה של המשתמשים עוד הייתי יכול להבין את ההתמקדות היחסית בסדרות חדשות, כי הרי אם רוב האנשים כבר ראו את הסדרה יהיה הרבה פחות על מה לדסקס, אבל גם בקהילות של משתמשים צעירים למדי מספר הדיונים האלה היה זניח.
מבין הקהילות האלה הקהילה היחידה שאני התרשמתי ממנה שהמצב שלה היה בריא בסך הכל הייתה קהילת האנימה בתפוז שהדיונים שהתנהלו בה היו יותר רציניים, היו בה גם דיונים על סדרות ישנות יותר, וגם אם לא היו הרבה כאלה אחוז נכבד מהאנשים ששם נמצאים בתחום כבר תקופה אז כאמור זה גם יותר מובן שידסקסו בה פחות על סדרות ישנות.

*סְיָג אחד שיש לי מהבדיקה הזו הוא שאני לא משתמש בפייסבוק ובהתאם לכך בהחלט יתכן שאני מפספס דברים שהולכים שם,
אבל בלי קשר לכך שאני ממש לא בטוח עד כמה פייסבוק בנוי להחזקת קהילה בנושא מסוים(זו רשת שבסופו של דבר פשוט מותאמת יותר
לניהול קשרים בין חברים, מאשר לדיונים כלליים בנושאים ספציפיים), גם ממי שאני מכיר שיש לו פייסבוק לא יצא לי לשמוע ששם נמצאת הישועה בנושא הזה.
אבל למרות זאת אם מישהו כאן חושב שהמצב בפייסבוק שונה ממה שהתרשמתי ממנו עד עכשיו אני בהחלט אשמח לשמוע.

המדד לבריאות הקהילה
ובחזרה להסבר על בעצם למה אני חושב שרמת השיחות בפאנדום היא מדד טוב לבריאות הקהילה.
הסיבה שאני חושב שהרמה של השיחות היא מדד טוב מורכבת מכמה חלקים, אשר חשובים כל אחד מהם בנפרד, ואפילו יותר ביחד.

    זמן

בשביל שאנשים ינהלו שיחות איכותיות בנושא כלשהו הם זקוקים למספיק זמן בשביל ללמוד להכיר את התחום, להכיר את הז'רגון,
את אבני הבסיס, את הזרמים ואת הדברים שהם אוהבים ולא אוהבים בו.
הם צריכים שיהיו להם דעות והעדפות שהתעצבו לאורך הזמן.
זמן הוא רכיב חשוב לבריאות הקהילה כי אם אנשים נכנסים ויוצאים מהקהילה כל הזמן היא לא יציבה והשתלב בה.
וכמובן זה גם אומר שיהיה לה קשה מאוד לגדול אם אנשים כל הזמן יצאו ממנה.

    עניין

בשביל שאנשים יוכלו לנהל שיחות כאמור הם צריכים להכיר הרבה דברים, אדם שמכיר 10 סדרות לא יוכל לדסקס את השינויים בסגנון של סדרות מד"ב בין שנות ה80 לשנות ה90 ולעכשיו.
הוא לא יוכל לדסקס האם השילוב של הצוות של קאובוי ביבופ על סדרת מוזיקה תוציא משהו שסביר שיהיה טוב או לא.
ואנשים שלא באמת מתעניינים בתחום לא יכירו את הדברים האלה.
עניין בתחום עצמו חשוב כי מי שלא באמת מתעניין בתחום עצמו הרבה פחות סביר שיישאר בו כאשר המצב שלו ישתנה(כי הוא ילך לצבא נגיד).
והרבה פחות סביר שיהיה לו מה לתרום לאנשים אחרים.

    יכולת

הסיבה האחרונה שאני הולך לציין ספציפית היא שלדוגמא ילד בן 14 גם אם הוא צופה באנימה כבר 4 שנים וזה תחום שמעניין אותו יתקשה יותר להחזיק שיחה רצינית בנושא פשוט כי פחות סביר שתהיה לו את היכולת בגיל 14, לעומת בחור בן 30.
בשביל שיהיו שיחות איכותיות צריך יכולות מנטליות מסוימות שחשובות גם לקיום העצמי של התחום.
כמובן שהכוונה היא לאו דווקא ליכולת כתוצאה מהבדל בגילאים, אלא ליכולת באופן כללי. שאומנם מושפעת גם מהגיל אבל בהחלט תלוי גם הרבה באדם עצמו.
ובשביל ליצור דברים צריך מידה מסוימת של יכולת, בין אם זה יכולת לצייר בשביל ליצור אומנות שקשורה לתחום, או יכולת כתיבה בשביל לכתוב תוכן שיעניין אנשים בתחום, או פשוט יכולת טכנית בשביל לאפשר את כל סוגי האינטראקציות האלה.

By your powers combined
בעצם ביחד כל הפרמטרים האלה תורמים לבריאות של הקהילה, שזה הגודל שלה מצד אחד והיכולת שלה לשמור עליו(זאת אומרת שאם נכנסים עכשיו 20000 ילדים בגלל שידור בטלוויזיה של אינויאשה, אם שנתיים אחרי זה כולם יעזבו את הפאנדום המצב שלו לא באמת השתפר אפילו שהוא גדל באופן זמני) ובמידה מסוימת, אני באמת חושב שזה לא עניין של אליטיזם, מעבר לגודל של הקהילה יש בהחלט פקטור גם לאיכות שלה מבחינת עד כמה אנשים שנמצאים בפאנדום יוצרים(בין אם זה מציירים דוג'ינשים, פותחים פורומים או אתרים, כותבים בלוגים או כל דבר אחר שיוצר תוכן חדש).
כי 2 מליון אנשים שרק צורכים ולא יוצרים אינטראקציות ותוכן חדש הם לא באמת פאנדום(לדוגמא אני חושב שזה דיי בטוח להניח שיש כמה מליארדים של אנשים בעולם שצורכים מזון, אבל לא הייתי אומר שיש פאנדום כזה גדול בגלל שרוב האנשים לא עוסקים בייצור של תוכן שקשור לתחום).
ואני חושב שזמן עניין ויכולת הם דברים חשובים בגלל שצריך שאנשים יישארו מספיק זמן כדי שיהיו אנשים בפאנדום, צריך שיהיה להם מספיק עניין בשביל שהם יבדקו נושאים וירחיבו אופקים, צריך שיהיה להם מספיק יכולת בשביל לעשות משהו עם כל הדברים האלה שהם למדו עליהם
וצריך את כולם ביחד בשביל שהם יתרמו לפאנדום מצד אחד וישארו בו מספיק זמן כדי שהם יגרמו לכך שעוד אנשים יכנסו יתפתחו וירצו להישאר בו גם כן.
אז בזמן שזה בסדר גמור שיהיו כל הזמן אנשים שבאים והולכים, אני חושב שבשביל שהפאנדום יהיה בריא צריך שיהיה גרעין כלשהו של אנשים שיוכלו לקדם אותו ולדאוג שבעצם אנשים ימשיכו להגיע, ושתוכן ימשיך להיווצר בו.

בקצרה,כי הפוסט הזה יצא ארוך מדי בכל מקרה, הבעיה כפי שאני רואה אותה כרגע הוא שמספר האנשים שאפשר להחשיב אותם לליבה של הפאנדום פשוט קטן מדי\לא גדל מספיק בשנים האחרונות.

רוצה לשתף?Share on Google+Tweet about this on TwitterShare on Facebook

4 תגובות על הפוסט “מצב הפאנדום בארץ

  1. אני חושב שעצם העובדה שאתה לא נמצא בפייסבוק כן מפלה את המידע שלך בנושא, העובדה הקיימת היא שלמרות שעדיין קיימים פורומים ברחבי הרשת, הם קיבלו מכה קשה כתוצאה מפייסבוק, שהרי פעם אנשים שהיו מבלים את רוב זמנם בפורומים, מבלים אותו כיום בפייסבוק.
    וישנם קבוצות בפייסבוק שעוסקות באנימה, לרע המזל, בגלל שאין פיקוח צמוד כמו בפורומים, רוב הקבוצות האלה מתמלאות בספאם מהר מאוד, אבל מדי פעם יוצא לראות דיון באמת עמוק על סדרה, כמו שהיה בפורומים של העבר.
    בדיונים האלה שעליהם דיברתי מתדיינים לרוב גם אנשים צעירים, שלהם לעיתים רשימות MAL בכלל לא קצרות, ועם העדפות ברורות.

    בנוסף לכל זה, אני גם חושב שאפשר להגיד שלמרות שהרבה אנשים נכנסים ויוצאים מהקהילה אחרי זמן מה, כמות האנשים שנשארים בקהילה למרות גילם הגבוה מהממוצע (לקהילה) גדל כל הזמן.

    זוהי לפחות דעתי.

    • המידע שיש לי בהחלט מוטה, כמו שציינתי בפוסט ואתה הזכרת בתגובה,
      אבל השאלה היא עד כמה מה שמתרחש שם משנה את התמונה הכללית.
      אני גם יודע על זה שמדי פעם, בטח שבין חברים שמכירים כבר, יש דיונים עמוקים על סדרות.
      השאלה היא א' עד כמה הדיונים האלה נפוצים
      ב' עד כמה הם חושפים אנשים חדשים לתוכן

      כי כמו שאמרת בעצמך עמודים כלליים שיכולים לחשוף אנשים שלא בהכרח קשורים לאותו אדם דווקא לא מצליחים כל כך בפייסבוק.
      ומהדברים שלך עושה רושם שאלה לא דיונים נפוצים כל כך, ובהתאם לכך היכולת שלהם להחזיק את הקהילה דיי מועט, בטח כשהמצב הוא שלא רק שאין הרבה דיונים אלא הם גם נמצאים בסביבה שמלאה בספאם, כי אז זו נהפכת להרבה יותר טרחה לאנשים להתענין ולהגיע אליהם..

      בנוגע לאמירה שלך על מספר האנשים שממשיכים להתעסק באנימה לאורך זמן, מענין אותי מאיפה מגיעה ההתרשמות הזו, אתה יכול להרחיב בנושא?

      הערה אחרונה רק: העובדה שיש למישהו מאל לא קצר לא בהכרח מעיד על כך שאותו בנאדם באמת הפעיל שיקול בנושא, באותה מידה יכול להיות שזה מישהו שבמשך שנתיים פשוט צפה בסדרות שיצאו..

  2. בקריאה ראשונית קשה שלא לרצות להזדהות עם דברייך ולהחתים את הקהילה בחותמת המוות שמסכמת שעתידה הנראה לעין הוא לקצר טווח.
    עם זאת ארצה להסתייג מדברייך במספר נקודות שלי יצא להחשף לאורך השנים האחרונות בקהילתנו הישראלית.

    ראשית נושא הפורומים כמדד למצב קהילתי.
    אם נשתדל לקחת את הפורומים הישראליים כדוגמה מייצגת למצב הקהילה הישראלית, נגלה שאכן הייתה ירידה משמעותית מהשנים 2004 (שנה משוערכת) – 2007, לכיוון שנת 2008 -היום.
    עם בעבר היו קהילות משגשגות כגון: Animes, Animanga, Anime4, Manga1451 ועוד מספר נוסף של קהילות שהוצפו בהודעות ודיונים שונים בנושאי האנימה והמנגה, ניתן לראות שהיום חלק מהקהילות אינם קיימות (Animes/Animanga ואף Manga1451 עברו מהיידפארק לפורומים פרטיים וגם שם מספר הדיונים הוא מועט) וחלקן ירדו לכמות מצומצמת של דיונים (Anime4) או שסטו לכיווני שיחה אחרים (Anime-IL שריכוז גבוה של דיונים הופנו מכיוון האנימה והמנגה לקטגוריות משנה – ציורים/דיונים כללים וכדומה).

    קהילות בודדות שבהם באמת ניתן לראות פעילות ענפה ודיונים שממוקדים לתחום האנימה והמנגה הינם: פורום אנימה ומנגה בתפוז ופורום Fxp.co.il.

    כך שבלקיחת דעיכת הפורומים כמדד ישיר להתמוטטות הקהילתית בארץ, אפשר לצאת מנקודת הנחה שאכן הפאנדום בארץ בירידה מתמדת.

    אני מאמין שקו הזמן המייצג את התחלת הקהילה (לפחות קהילת הכנסים) הוא 2005 עם בוא הכנס הראשון מטעם אנימהקון שלמעשה גיבש קבוצות שונות של אנשים שעד כה הכירו אחד את השני במסגרות מצומצמות, והוביל אותם למסגרת אחת ענקית שנקראת כנס.
    בתקופה הזאת החל לפרוח תחום האנימה והמנגה בארץ, עם פתיחת ערוץ השידור לאנימה ומנגה (הוט אנימה ויס אנימה), רצועת ערב לסדרות בשפת מקור בערוץ הילדים וחנויות כגון אנימהוליק ברחובות, אוטאקו בדיזינגוף סנטר ואף הרחבת מדורי המנגה בחנויות כגון קומיקאזה וקומיקס וירקות.

    ניתן היה לראות שהפעילות בפורומים הייתה נמרצת, כמות אדירה של מבקרים בכנסים ובכללי ביקוש רב לתחביב בקרב חובבים בארץ.

    אני אישית חושב שהפריחה הזאת נבעה מכמה סיבות:
    א. ניתן היה לראות מכנסים ומפורומים שהגיל הממוצע של חובבי התחום היה דיי אחיד לכיוון ה18. קהל נרחב של בני נוער שעד לאותו הרגע קיימו את התחביב בצורה אישית, פרטית או רק במסגרת פורומים, נחשפו על ידי הכנסים לעובדה שהם אינם לבד ושכמות האנשים מאותו סדר גיל הינו נרחב, מה שרק עודד אנשים לרצות להגיע ולהשתתף.
    ב. ערוצי השידור, עודדו בני נוער צעירים בגילאי ה12-14 להחשף לראשונה לסדרות אנימציה יפניות ולרצות לקחת חלק בתחביב, בין אם בכנס ובין אם בפורומים.
    ג. מסגרת הכנס עצמה חשפה קהל נרחב על ידי פרסום (בין אם דרך ערוצי טלוויזיה או בין אם מפה לאוזן) לתחביב.

    זאת לפחות עד ל2007.
    ניתן לראות מתחילת אירועי אמא"י ואף מהכנס האחרון של אנימהוליק, שהייתה נפילה דיי דרמטית בפעילות הקהילתית, בין אם בכנסים ובין אם בפורומים.
    אני נועץ את הסיבה לתרחיש זה בעובדה שמחזור גיל שלם גויס.

    כאן נכנס חלק חשוב ממה שצוין מעל בפוסט, התעמקות בתחביב.
    חלק גדול ממחזור הגיל החל בשירות קרבי או בשירות במסגרת שלקחה חלק גדול מהזמן הפנוי שאילץ אנשים להתמודד עם השאלה, האם להשקיע מהזמן הפנוי המועט שברשותם לצרוך אנימה ומנגה או למעשה להפנות את תשומת ליבם לדברים אחרים.

    ניתן לראות התבטאות פשוטה לתפיסתי, בדיון שנערך בפורום היידפארק (מנגה 1451) בו קהילה של 300 אנשים התגייסה ודעכה דיי במהירות מתחילת שנת הגיוס, עד לדיון שנערך בתום ה3 שנים, כאשר חברי פורום לשעבר פתחו נושא נוסטלגיה לזכר אהבתם לתחביב.

    כך שמה שנראה כתחביב ייחודי ונחמד לשנות ההתבגרות, הפך למשהו חולף ש"התבגרו" ממנו.

    עם זאת כמו שציינתי בתחילת דבריי, יש לי הסתייגות מהטענה שהקהילה לכיון דעיכה, רק מהסתכלות בפורומים.

    בזמן שבני ה17-18 צומצמו מכמות דיי מכובדת של חובבי תחום ליחידי הסגולה שבאמת התעמקו באהבת תחביבם, צמח וגדל לו דור בני ה12-14 שהמשיך לאהוב ולהתעמק בתחביב לאורך כל השנים ואף לאורך השירות (ישנם לא מעט אנשים שאני מכיר שהמשיכו/ממשיכים להתעמק בתחביב גם לארוך הגיוס ואף לאחריו שצמחו מהשכבות הצעירות יותר).

    בהמשך לדעיכת הפורומים, החלה לפרוח תרבות הפייסבוק.
    הזמן שהוקדש להיכנס לפורומים ולחפש דיונים ושיחות עם אנשים אחרים, הופנה למעגלים החברתיים שנוצרו בתוך הפייסבוק. פורום שלם (אנימה קאסל) עבר מפורמט פורום לקבוצה בפייסבוק. אנשים החלו לאבד עניין בפורומים השונים ולחפש אותם במקומות אחרים.

    שילוב של פייסבוק + דעיכה בשכבת הגיל הבוגר הובילה פורומים רבים להיסגר (Animes כדוגמה) ובהתאם להשפיע על הגיל הצעיר יותר לא לקחת חלק פעיל בפורומים ולחפש אותו יותר במסגרת הפייסבוק ובין חברים.

    לאורך תקופה זאת (2008 והלאה), החל להתגבש גם ארגון אמא"י שהחל להתבלט בעת העדרות אנימהקון ואנימהוליק מהשיח החברתי ומתרבות הכנסים בארץ.

    עכשיו, בעוד שכנסים אינם מדד ישיר למצב הקהילה בארץ, הוא כן לטעמי מדד כלשהו למצב החובבים (ולא אני לא מתייחס לאנשים שמלווים דיוידי מהאוזן השלישית של קאבוי ביבופ כחובבים, אלא כצופים מזדמנים) בארץ.

    בתחילת אירועי אמא"י, לעת דעיכת שכבת הגיל הבוגר, התמוטטות הפורומים ואף ערוצי האנימה, ניתן היה לראות כמדד ישיר (כאן אני כן חושב שיש מדד ישיר) את דעיכת הקהל במסגרת הכנסים. מכנסים של כ2000 איש, הכנסים ירדו ל700-1200 איש ולקח לפחות 3 שנים (שבמהלכם המספרים עלו בהדרגה) עד לכנס הארוקון 2012 שחצה את קו ה2000 והביא לכנס הגדול ביותר בארצנו הקטנה.

    האם אני רואה בקהל הנרחב של כנסים, אחוז מייצג לחובבי תחום שמשקיעים ומתעמקים בתחום?
    אני מאמין שהתשובה אינה בשחור ולבן, כן או לא, אלא באמצע ואסביר.
    חלק לא קטן מקהל הכנסים בא מתת תרבות (שלאחרונה אף הופכת להיות עצמאית ומנותקת מהתחום) ה"קוספליי" ומחברה צעירים שמתעניינים במחזות זמר ודוכנים.
    עם זאת, קהל לא קטן מאותם אנשים ממלא חדרי הרצאות, מתנדב להרצות, נכנס לאירועי תוכן וניתן לראות ב2 הכנסים האחרונים ביקוש לא קטן לתוכן שאינו קשור לנושא ה"קוספליי" אלא שמתמקד יותר בנושאי האנימה והמנגה.

    ההרגשה האישית שלי היא שבסיס יציב של חובבים שמתקמט לכ2000 איש במצטבר לאורך כמות זמן של יותר משנה, אינו מספר שניתן לפזר בהיסח יד כקהילה של צופים מזדמנים.

    אני מסכים שכדי לאהוב תחביב כלשהו, נדרשת מידה של התעניינות והתעמקות, כדי לשמור את העניין בתחביב מעבר למשהו מזדמן, אך עם זאת אני כן מאמין שאותם אנשים שמגיעים לכלל הכנסים, גם אם אינם בולטים במסגרת הפורומים, כן מקיימים את אהבתם לתחביב על ידי צפיה, הכרת מדובבים, חברות הפקה שמפיקות את הסדרות.

    בעוד שאין זה מתבטא דרך פורומים, נתקלתי בלא מעט דיונים פרטיים על גבי קירות של אנשים בפייסבוק או במסגרות של מפגשים (בין אם קהילתיים גדולים או בין אם מפגשי בית) של קבוצות שונות בארץ.

    אני רק אדם בודד, כך שישנו גבול להשתלבותי במסגרות שונות ומשונות ובהאתם לכך להכיר את כלל השיח הקהילתי סביב נושא האנימה והמנגה.

    אך אני כן מאמין שהוא קיים ומתפתח בצורה הדרגתית.
    אומנם לא מעט אנשים סוטים מהתחום ומשקיעים את מרצם ב"קוספליי", עם זאת אני גם מאמין שמספר לא קטן מאותם אנשים רוחש אהבה כלפיי התחום, מתעניין בסדרות השונות, בצורת הכנתם (גם אם לא ברמת הבמאי, לפחות ברמת הסטודיו) ועל כך לא אפטור עדיין את הפאנדום הישראלי בארצנו.

    • עשית פה תגובה דיי ארוכה אז אני לא אתייחס לכל טענה וטענה כי זה יצא ארוך מדי, במקום זה אני אתייחס לכמה טענות ספציפיות ואז בכלליות להכל.

      "חלק גדול ממחזור הגיל החל בשירות קרבי או בשירות במסגרת שלקחה חלק גדול מהזמן הפנוי שאילץ אנשים להתמודד עם השאלה, האם להשקיע מהזמן הפנוי המועט שברשותם לצרוך אנימה ומנגה או למעשה להפנות את תשומת ליבם לדברים אחרים." אני לא חושב שהצבא זה סיבה להפסיק לראות אנימה, זה מוביל לחוסר מסוים בזמן, שיכול להיות סיבה נוחה להפסיק לראות אנימה.
      אבל האנשים שבאמת בקטע בדרך כלל ימשיכו לראות גם בצבא, אומנם לא באותה מידה אבל עדיין.
      לכל השאר הצבא הוא לא יותר מתירוץ להפסיק.

      "בזמן שבני ה17-18 צומצמו מכמות דיי מכובדת של חובבי תחום ליחידי הסגולה שבאמת התעמקו באהבת תחביבם, צמח וגדל לו דור בני ה12-14 שהמשיך לאהוב ולהתעמק בתחביב לאורך כל השנים ואף לאורך השירות (ישנם לא מעט אנשים שאני מכיר שהמשיכו/ממשיכים להתעמק בתחביב גם לארוך הגיוס ואף לאחריו שצמחו מהשכבות הצעירות יותר)."
      על איזה שנה אתה מדבר שהם היו בני 12-14 ועכשיו הם בצבא כבר?
      מה גם שתשים לב שאני לא ממעיט מהחשיבות של קהילת בסיס גם בגילאים של 12-14. מה שאני רשמתי הוא שכדי שהקהילה תמשיך להחזיק את עצמה אחוז מסוים צריך להשאר בה מתוך כל הבני 12-14 האלה.
      אתה אומר כאן שיש דיי הרבה אנשים כאלה, אני לא ראיתי לבינתיים כאלה כמעט, יש גאפ נורא ברור בין אנשים בקהילה שהם בני 22+ לבין אנשים שהם בני 18 וקצת. כמה שנים שכאילו נעלמו להן..

      "בהמשך לדעיכת הפורומים, החלה לפרוח תרבות הפייסבוק.
      הזמן שהוקדש להיכנס לפורומים ולחפש דיונים ושיחות עם אנשים אחרים, הופנה למעגלים החברתיים שנוצרו בתוך הפייסבוק. פורום שלם (אנימה קאסל) עבר מפורמט פורום לקבוצה בפייסבוק. אנשים החלו לאבד עניין בפורומים השונים ולחפש אותם במקומות אחרים."
      הסיבה שאני נתתי לזה שהדיונים חשובים היא בעיקר ההשפעה שלהם על הסביבה. אם אנשים מנהלים דיונים פרטיים על סדרות זה לא חוסף אנשים אחרים לתחום, זה מקסימום משפר את אותם האנשים שמשתתפים בדיון הספציפי הזה, שהם מן הסתם גם ככה חברים וגם ככה משפיעים אחד על השני ככה.
      השאלה של אם הפייסבוק הוא רלוונטי לדיוני אנימה הוא השאלה של עד כמה אנשים מנהלים דיונים בקבוצות\עמודים פומביים ולאו דווקא עם החברים הקרובים שלהם בשיחות אישיות.
      ממה שאני מבין והתרשמויות ששמעתי מאנשים אחרים, אפילו הבחור שהגיב בדיוק לפניך, זה לא ממש קורה. בטח שלא בSCALE של הפורומים של ימים עברו.

      "עכשיו, בעוד שכנסים אינם מדד ישיר למצב הקהילה בארץ, הוא כן לטעמי מדד כלשהו למצב החובבים (ולא אני לא מתייחס לאנשים שמלווים דיוידי מהאוזן השלישית של קאבוי ביבופ כחובבים, אלא כצופים מזדמנים) בארץ."
      מספר האנשים הוא מדד רק של מספר האשנשים, וכמו שהזכרת כנסי "אנימה" בארץ הם כבר מזמן לא רק כנסי אנימה אלא כנסים של מספר פאנדומים שלאו דווקא באמת קשורים לאנימה.
      ובכל מקרה גם אם היינו מניחים שכל מי שמגיע לכנסים הם אנשים שצופים באנימה הם לא היו מציגים את ה"בריאות" של הפאנדום מהסיבה הפשוטה שמבחינת הרמה הם דיי נמוכים(זאת אומרת רמת יצירת התוכן שיש בהם) ולכן הם במקרה הטוב מראים את הקהל הפוטנציאל שיכול להכנס לתחום יותר מאשר את מי שממש בתחום.

      ועכשיו לדברים בכללם,
      הטעות שאתה עושה פה היא בבלבול של מספר האנשים שיש כרגע בפאנדום לבריאות שלו.
      עשיתי הפרדה מכוונת בפוסט כי בזמן שמספר האנשים מראה שהקהילה, כאמור לפחות בהנחה שסופרים גם אנשי קוספלי, ג'ייפופ וכל שאר התחומים הנלווים שמציגים נוכחות בכנסים, במצב דיי טוב.
      הבעיה שאני מצביע עליה היא פחות באלמנט הזה כמו שזה בעובדה שכיום אין כמעט דרכים שיביאו אנשים לתחום, ויש אפילו פחות דרכים שישאירו אותם בתחום ליותר מזמן קצר.

      גל הילדים שמגיע בשנים האחרונות הוא לא יותר מתוצאה של דברים שקרו לפני הרבה זמן. בדיוק כמו שה"דור" של האנשים הבוגרים יותר בקהילה הוא תוצר של השידור של כמה סדרות אנימה ראשונות בארץ(פוקימון ודיג'ימון בעיקר, ומאוחר יותר גם דרגון בול) ה"דור" שמגיע כיום הוא תוצר של ערוץ האנימה, ורצועת טלמנגה בערוץ שש.
      אבל הדברים האלה הפסיקו כבר, ההייפ פסק, ואי אפשר לבנות עליו שיביא יותר אנשים.
      מה שאומר שאנחנו נעבור בקרוב ממצב שיש מספר רב של אנשים שמגיעים לתחום למצב שבו יגיעו קצת אנשים. ובגלל שהאנשים שמגיעים עכשיו הולכים במקרה הטוב להמשיך לתחום בצורה פרטית בשיחות פייסבוק אישיות ובמקרה הרע פשוט להפסיק בצבא יהיו הרבה פחות קשרים לדורות הבאים שיגיעו אחר כך בהתאם לכך אפילו פחות אנשים ישארו מהם.
      ולכן אני אומר שהקהילה גוססת. כי אולי לא עוד שנה, או עוד ארבע, אבל עוד 8 שנים? עוד 10 שנים? ישארו כמה שאריות של אנשים בוגרים בתחום וכל השאר יחלפו עם הרוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים