עונת חורף 2002

*הערה*
טוב את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בערך בינואר, והוא דיי ננטש(ביחד עם שאר הבלוג שלא קיבל יותר מדי התייחסות מאז). אבל חבל לי לזרוק אותו, ואין באמת שום יתרון בלחכות עד שאני אשכתב אותו בשביל לפרסם אותו.
אז אני אפרסם אותו עכשיו, במקרה הטוב אני אערוך אותו אחר כך ואעדכן אותו ואז הוא יצא תקין בסוף, ובמקרה הכי גרוע אני לא ואז לפחות הוא פורסם..

לא, זה לא טייפו בכותרת.
בכל עונה נהוג לעשות בבלוגים (לפחות בלועזיים, בישראלים המנהג הזה לא סדור לגמרי) סבב מהיר של
ביקורות על סדרות העונה ולתת חוות דעת על ההתחלה שלהן כדי שהקוראים יוכלו להחליט לפי זה – בין היתר-  אילו סדרות כדאי להם לנסות בעצמם.
כיום זה לא הכרחי באותה מידה כי בכל מקרה רוב הסדרות דיי נגישות ויש ביקורות כאלו בהרבה מקורות שונים, ולכן לא הייתי בטוח עד כמה יש טעם בכתיבה של פוסט בסגנון.
אבל מאוחר יותר כשדיברתי עם דאפר על נושא אחר של פוסט לבלוג (הבדלים בין אנימות ישנות יותר לחדשות יותר) עלה הרעיון של לעשות פוסט על סדרות העונה, פשוט של לפני 10 שנים.
הרעיון נשמע לי חיובי כי בסך הכל לא ראיתי יותר מדי אנימות מאותה תקופה אז זו תהיה הזדמנות טובה בשבילי להשלים את חלק מהסדרות הטובות שיצאו בעונה ההיא.

אז לאחר ההקדמה הזו בואו נעבור לביקורות עצמן:

Arcade Gamer Fubuki

זו סדרה נורא קלילה ונונסנסית שכזו, ובאופן כללי בהחלט הרגישה כמו סדרת שאפט של פעם.
לאורך הפרק היו רפרנסים להרבה דברים – ואני בטוח פספסתי מספיק רפרנסים לדברים יותר ישנים – שהיו נחמדים.
אפשר להגיד שנהניתי מהפרק, אבל לא לרמה שהייתי ממליץ למישהו לראות את זה במיוחד לביינתים, אלא אם הוא ממש אוהב נונסנס או את שאפט.
הסדרה הזו דיי הייתה קונטרסט להרבה סדרות שיש היום, זה פשוט משהו שלא יכול להתקיים בסגנון שלו כיום.

Mirage of Blaze
היה דיי מצחיק לראות את הסדרה הזו, כי בזמן שצפיתי בה חשבתי איך הסגנון ארט של פעם היה דומה מאוד לסדרות שונן איי\יאואי.
ואז מאוחר יותר שעברתי על הפרטים של הסדרה גיליתי שמסתבר שזו סדרת שונן איי – מה שבמבט לאחור בהחלט הפך את הדברים להרבה יותר ברורים
מבחינת הכיוון שהם הולכים לקחת.
הפרק עצמו היה דיי מעניין. באופן שיחסית נפוץ בסדרות אנימה העלילה בונה על ההיסטוריה היפנית(הקרבות של אואסוגי קנשין וטקדה שינגן בקוואנאקאג'ימה, אותם קרבות שמופיעים לאורך הסדרה סנגוקו באסארה), והדמויות עצמן גם אם לא הייתי מחשיב את כולן למקוריות במיוחד היו מרעננות יחסית לסוגי הדמויות שיוצא לי לראות בסדרות מהתקופה האחרונה.
מצד שני ההבדלים יכולים להיות בעיקר בגלל שלא יוצא לי לראות סדרות שונן איי 😉

Full Metal Panic!
אין יותר מדי מה לחדש בנוגע לסדרה הזו, ראיתי אותה כבר מזמן,
היה נחמד לראות שאפילו אחרי כל כך הרבה זמן הפרק הראשון עדיין היה מאוד כיפי ואפילו הרגיש יחסית מקורי להרבה מהדברים שהולכים כיום.
האנימציה הייתה טובה ויציבה(מצד שני מדובר בהפקה של גונזו מהתקופה שהם נהגו להשקיע כך בפרק הראשון) והארט היה יחודי וקל לזיהוי.
גם בסדרה הזו הגיל היה ברור כאשר הרבה מהדברים שקרו בה שונים מאוד מסגנון הדברים שקורים באנימה כיום, ואני שם לב שאני חוזר על האמירה הזו בווריאציות שונות בכל אחת מהסדרות עד עכשיו,
אז אני אחסוך את זה בפעם הבאה ואעבור לציין רק כאשר זו סדרה שהסגנון שלה דומה לסגנון של היום אחרת אני סתם אבזבז על זה טקסט כל פעם.

Onegai Teacher
גם את הסדרה הזו במקרה יצא לי לראות כבר בעבר, אבל הצפיה השניה הזו הייתה הרבה יותר מצחיקה כתוצאה מסדרה אחרת שבמקרה יוצאת בדיוק בעונה הזו (Ano Natsu de Matteru שאולי נתייחס אליה בפוסט מאוחר יותר) שמהווה העתק של 95% ממה שהולך שם מבחינת סטינג, דמויות ובמידה מסוימת גם בעלילה הכללית.
כשראיתי את אנו נאטסו הרגשתי שהיא ממש ממש ממש מועתקת מושפעת מאונגאי טיצ'ר, אבל כשראיתי אונגאי טיצ'ר מאוחר יותר הבנתי שהיא אפילו יותר מושפעת ממה שחשבתי בהתחלה.
בכל מקרה בהתייחסות לסדרה עצמה, הסדרה הייתה בזמנו דיי טובה וגם היום היא מהנה למדי, זו למשל סדרה שהסגנון שלה דווקא כן תואם למה שיש היום (וכהוכחה אפשר לראות שהפיקו אותה מחדש בשם אחר בעונה הזו ;)), אבל בכל זאת זה לא הרגיש כמו צפיה בעוד משהו שראיתי כבר עשרות פעמים אז זה עדיין היה כיף.

זהו לפוסט הזה, בתקווה אני אכתוב את החצי השני מתישהו ואכלול בו גם את סיכום ההתרשמות שלי מהעונה הזו.. ואולי גם מעונת חורף 2012 מאוחר יותר.