5 המשחקים המוצלחים של שנת 2011 – מקום 4

הרשימה ממשיכה. למען האמת, המשימה להחליט על המקום הרביעי הייתה המורכבת ביותר. ידעתי פחות או יותר מה הם יתר המשחקים שאני רוצה להכניס, אבל דווקא על המקום הרביעי, שנראה לי קצת תקוע, היו לי חילוקי דעות עם עצמי. ואפילו אחרי כל ההתלבטויות האלו, אני לא כל-כך שלם עם ההחלטה שלי, ואנסה לנמק אותה למידה כזו שלפחות תבינו אותה, ואני משוכנע שרובכם לא תסכימו איתה.

בפעם הקודמת כתבתי על Gemini Rue, שמסמל עבורי (יחד עם Gray Matter המונומנטלי משנה שעברה) את ההתעוררות הלא-כל-כך-מפתיעה של הרפתקאות ה- Point & Click, ועוד מאוחר יותר באותו היום זכיתי לתמיכה מפתיעה ומעודדת מצד Ynet ("תחזית: 2012 תהיה שנתו של הקווסט", יונתן ילון, הקריאה מומלצת ביותר). הפעם אדבר על משהו שדווקא כן עושה רושם שאבד עליו הכלח: Nintendo DS.

4. Ghost Trick: Phantom Detective

אני רוצה להאמין שהבחירה הזו גורמת לרובכם להרים גבה. גם אני חושב שלשנת 2011 היה הרבה מה להציע, שהיה טוב יותר ממשחק דיי פשוט לקונסולה שיותר מזכירה זקן בבית אבות מאשר מערכת שיכולה לעמוד בשוק משחקי הוידאו הסוער של היום. למרות זאת, הבחירה הזו היא בחירה של כבוד – של אופי – יותר מאשר היא בחירה איכות. ה- DS, סיפק לי אלפי שעות של הנאה שפזורים על עשרות רבות של משחקים, בסגנונות שונים ומשונים ובעיקר עם משחקיות שלזמנה הייתה יותר מחדשנית. Ghost Trick הוא, ככל-הנראה, המשחק הגדול האחרון שיצא למכשיר הזה (השנה יצאו עוד בערך שלושה ששווה לשחק בהם, כאשר 2 מהם הם משחקי המשך). אני לא חושב שמדובר במשחק הטוב ביותר שיצא ל- DS עד היום, ואני גם לא מאמין שהוא עומד בסטנדרטים אליהם קאפקום הרגילו אותנו עד היום בכל מה שקשור למכשיר הזה, אבל המשחק הזה הוא סוג של אבן יקרה, שלעין הבלתי מזוינת נראית מעט מוזר ולא כל-כך  מלוטשת, אבל ככל שמביטים יותר ומתעמקים בה, מבינים את היופי המיוחד שטמון בה.

כן, *ככה* זה עובד.

המשחק נפתח בכך שהדמות הראשית, ברנש עם לא מעט סטייל בשם סיסל (Sissel), שמזכיר מעט גיבור מסדרת משחקים מוכרת יותר של קפקום, נרצח. לו (או ליתר דיוק – לרוח שלו, שהיא גם למעשה הדמות הראשית של המשחק) אין ממש מושג איך ולמה זה קרה. מיד לאחר מכן הוא רואה את המוות של בלשית צעירה בשם לין (Lynne), ולומד להשתמש בשטִיקים (Trick) מיוחדים ששמורים רק לרוחות, שמאפשרים לו לשחזר מוות של יישות עד 4 דקות אחורה ולעשות שינויים בחפצים. הוא עוד לומד שלהשאר כרוח יחזיק רק עד הזריחה של אותו היום. סיסל משחזר את המוות של לין, מציל אותה, וביחד הם מתחילים לחקור ביחד, כל אחד באינטרס שלו, בנסיון לחקור את המוות – ואת הנסיבות שלו.

הדבר הראשון שצריך להזכיר שמדברים על המשחק הזה, הוא שהושקעו בו הרבה מאמצים להפוך אותו למיוחד, דבר שבא לידי ביטוי בכמה היבטים: כאמור, הגרפיקה והאסתטיקה של המשחק יחודיים מאוד. קשה לי לחשוב על משהו (ולפיכך אני גם לא יודע ובספק שקיים) דומה לו בנקודה הזו. מעבר לכך שזה מעצים את חוויית ההיפּסטריוּת (נקודה שבעיני מסבירה את הפופולריות היחסית שלו בחוגים הנכונים), שבין כה-וכה אופפת את המשחק, היא גם מעניקה מן תחושה שיש פה משהו חדש. שאמנם יש פה תעלומה שלכאורה אינה שונה מכל מה שאנחנו רגילים מהעבר, אבל בשביל לפתור אותה, צריך להשתמש בכל האמצעים – שרובם ככולם רחוקים מלהיות קונבנציונליים – העומדים לרשותינו.

אוכלוסיית היעד העקרונית של המשחק. יוצאי הדופן גם יהנו מאוד

ואם כבר דיברנו על כלים לא קונבנציונליים, עיקר המשחק מורכב מלחקור דמויות ואת נסיבות המוות שלהן. הרוח של סיסל ניחנה ביכולת לראות את הכמה דקות האחרונות של כל גופה שהוא רואה, ובדרך הזו אנחנו מגלים עוד דברים, שבסופו של דבר עוזרים לנו לפתור את התעלומה. מכניקת המשחק הזו מוכיחה את עצמה כיעילה מאוד בכל מה שקשור להנאה מהמשחק, ריח אפילו את השחקנים המרובעים ביותר, אלו שחושבים כמעט בבלעדיות עם הצד השמאלי של המוח, לחשוב קצת מחוץ לקופסא. גם החידות עצמן, שהן לדעתי הלחם והחמאה של המשחק הזה, רחוקות מלהיות מבוססות על ניתוחים יבשים, ודורשים להגיע לפתרונות יצירתיים ומפתיעים – והרבה פעמים שונים מאוד ממה שמצפים כשרק ניגשים אליה.

לצד כל אלה, שבעיני מהווים סיבה מצויינת לקנות ולהתחיל לשחק, יש גם כמה חסרונות. אמרתי ברשומה הקודמת שאני אשתדל להמנע מלציין דברים פחות טובים, אבל במקרה הזה זה כמעט בלתי נמנע. צריך אופי מסויים בשביל להנות מהמשחק הזה. יש הרבה רגעים של תסכול, דברים לא הגיוניים גם במשחקיות אבל בעיקר ברמת העלילה. אני משוכנע שיש אנשים שהמשחק הזה יותר יכעיס אותם מאשר יעורר אצלם מידת הנאה – וקשה להאשים אותם. נעשה פה שימוש טוב ב- DS ובאלמנטים שמאפיינים אותו (ברמה הטכנית אין פה הרבה מעבר לאסתטיקה, אבל יש הרבה קריצות למשחקים אחרים), והמשחק הזה ממצה בעיני את כל מה שטוב במכשיר הזה – אבל גם הרבה מאוד ממה שרע ומה שהצליח להפוך משחקים (בעיקר משחקי הרפתקה) לכמעט בלתי נסבלים. בהחלט לא יזיק לתת למשחק נסיון, ואם יש בכם זיקה לבלשוּת אז  המשחק הזה מומלץ מאוד. כל היתר, אלה שקצת תקועים בתוך הגדר ומחפשים דרכים לירות ממנה החוצה – את הלחם והחמאה שלכם כנראה תמצאו במקום אחר.